זה האופי שלי, מה אתם חושבים עלי?

היי אזרתי אומץ לחשוף חלק בי שאני מעולם לא דיברתי עליו עם מישהו, כדי לא להיפגע ושאנשים לא ישפטו ...כי עברתי הרבה צלקות מאנשים שהייתי משתפת אותם במשהו ואז הם היו מאשימים ושופטים
ומנסים להכריח אותי לקבל את הדעה שלהם כולל אנשי מקצוע , ומעולם לא היה מישהו שהקשיב לי באמת.אנשים לא תמיד מצליחים להקשיב...

פה באתר, זה אנונימי והמשמעות של זה זה שלא אצטרך לחוות פגיעה רגשית, בושה אשמה, שפיטה של מישהו... שאצטרך לחיות איתה שנים ,
כמו שהיה עד היום...
הייתי צריכה לחוות מבטי שפיטה, מתוך המשפחה שליוו אותי חודשים, לא סומכת על אף אחד אפילו במשפחה, האינטואיציה שלי חזקה מאוד ואומרת לי
שאין מי שרוצה להקשיב...וגם אם אני מדברת, זה נושאים כל כך רגישים כל קרובים ללב, שלא מרגישה
למישהו בבית שלי במשפחה שלי אכפת כל כך...
ואפילו חברות, אותו הדבר..
איכזבו אותי כל כך בבית במשפחה במקום שבאמת הלב התרסק, פשוט הזדעזעתי מאיך שאנשים שהציגו עצמם לטובתי, וכאילו שהם לטובתי , החביאו בתוכם אופי פוגעני שבסוף היה סוג של כלי פגיעה בלב שלי.
אבל לא וויתרתי על האמונה שלי בטוב, ואני עדיין מאמינה בו.
למרות שמסביב אני מרגישה חושך מתחבא בכל פינה
לפעמים מרגישה אותו ממש חזק בתוך המשפחה,
והקטע הוא שלאף אחד לא אכפת...
וקלטתי שניסיתי להעיזר בעובדות סוציאליות חלק מהן
היו ממש לא שם ,ואף פעלו לרעתי...וגם אנשים שניסיתי להיתמך בהם ,למצוא אוזן קשבת, שהם גם מופקדים על התחום הזה של לטפל בבנאדם שיצא
מחיים שפוגעים בו ומתעללים בו כל הזמן ושולטים בו
וסותמים לו את הפה...הם בעצמם היו מלאי רוע שפשוט סתמתי את הפה, וברחתי מכל טיפול איתם,
ולא תחשבו שאני בנאדם מסכן ,אני כל הזמן נלחמתי
על עצמי ,ועד עכשיו זו ששומרת על עצמה המון!
באמת הרבה אני שומרת על עצמי! ואני לא נותנת
לכל אחד שגם מחשיב עצמו מטפל ועוזר, את כל הלב ,
אני פשוט נתתי הזדמנויות להם לעזור לי, אבל אף אחד לא היה מספיק חשוב לו באמת...הם השתדלו,
והיה חלק שהתייחסו יפה, אבל אף אחד לא עזר לי...

יש לי חוסר אמונה ענקי באנשים ואני אסביר למה
אני הבנתי שברגע שמתפתחת יכולת מסויימת אצל ילד של כוח , אם לא שומרים על התמימות שלו והטוהר שלו, אין לדעת מה עלול להתפתח בתוכו
שזה בסביבות גיל 4-5 מתחיל בקטנה...
אבל זה יוצא לפועל בעיקר בגיל הבגרות ,16 ומעלה בערך.
ראיתי ממקור ראשון במשפחה שלי שכל אחד התחבר
להתנהגות לא בריאה וזה נראה גרועה מאוד...
ברמה שכיום אני חיה לבד בדירה שכורה, ונפגשת עם המשפחה ואוהבת, אבל שומרת מרחק רציני.
ואחת על כמה גם בקשר זוגי.. אחרי כמה פעמים שנתתי הזדמנות, הטראומה של איך שזה מרגיש
להיות "בזוגיות" אבל באמת אין מקום להביע את הרגשות שלך את עצמך את מי שאני, וכל הזמן לכופף את עצמך למען האחר, למרות שזה בכלל לא אני ,ועובר את הגבולות שלי... בקיצור רוב החוויות שלי עם אנשים ,מאוד קשות לי... למשל גם חברה כשהתחברתי אליה מאוד ובאמת הבנו אחת את השנייה והכל עד
שהתחילה להגיד לי שהיא לסבית והתחילה להמציא כל מיני דברים בראש שלה שאני נמשכת אליה...
ועוד שנייה והייתה הופכת אותי למשהו שלא אני..
אני לא מסוגלת להבין למה הקשרים בין בני אדם
כל מה שפגשתי כל כך רעוע ,אין את מי לשתף,אין עם מי לדבר?
אנו מאמינה שיש עם מי ,אבל כרגע הם לא נמצאים בסביבה שלי, וכל החיים הם לא היו...
אין לי שום סביבה, שבה אני יכולה להביע את עצמי!
איזה מין חיים הם אלו? אני באמת נלחמת להביע עצמי בתוך החיים האלו, כי בשבילי אם אני לא מביעה
אני לא מרגישה חיה, לא מרגישה את עצמי, מרגישה מדוכאת ,ומוזנחת מהחברה ולא רצוייה.
מתי לפה שלי יהיה קול וישמעו אותי באמת ויקשיבו לי באמת, מישהו שבאמת אכפת לו.
גם אם ככה באמת המצב בחיים ,שאף אחד באמת לא מצליח להקשיב, סימן שרק מהבורא אפשר לקבל סוג הקשבה כזה , כי אין לבני אדם יכולת כזו הם פשוט לא מסוגלים. אני באמת מנסה לדעת את האמת, כדי לחיות חיים נכונים.
ובאמת מכל האנשים הבוגרים שהסתובבתי איתם בחיים אני לא מקבלת את הבטחון הזה , כמו שאני מקבלת כשאני מסתובבת עם ...ילדים ...
כן תבינו כשאני מדברת עם ילדים, כשאני מתייחסת לילדים , הם אין להם פחד להתנהג באמת ,הם הכי אמיתיים ,הכי חופשיים,והכי אני....
אני בת 27 ומרגישה שברמה של החברה, אני מאמינה בילדים ,יש לי ביטחון להיות,לדבר ,לשתף..
אני מרגישה שאני מתחלקת עם הלב שלי עם אנשים קטנים ומתוקים שלעולם לא יתאכזרו לי...
ובאשר לגדולים.. חוויתי דברים כל כך קשים, וזה לא אומר שאין אנשים בוגרים מדהימים, פשוט הן לא בחיים שלי...חוויתי פשוט,אם לתאר את ההרגשה..
את פני השטן עצמו, ואפילו בתוך המשפחה!
בגלל זה אני לא מאמינה במשפחה שלי
אני מאמינה בהגדרה שלי למשפחה, שהיא אמיתית,
והיא שם בשביל להיות לטובתך במה שיוכלו.

אבל כשמישהו כמו אמא אבא, אחות אח , בעל ,אישה
משתמשים בשם שניתן להם ,ומנצלים לרעה
בשבילי זה לא משפחה...
נכוויתי חזק מאוד על ימין ועל שמאל מתוך המשפחה וגם בזוגיות ,גם לא רק שפגעו גם את הפגיעה החזקה בלב שירד ממנה דם ליבי לא חבשו, פשוט לא התייחסו והתעלמו.
זה לא אומר שהם לא המשפחה...כי יש להם צדדים טובים. אבל זה אומר שהם לא אלו שאחייה איתם את החיים .
ויוצא מצב מכך שנגזר עלי לחיות תחת הפצעים שקיבלתי מהם...משפחה ,בעל, וגם לבד, וכל זאת בתקווה למצוא כן את המקום הבטוח בו אוכל לחיות,
בלהביע עצמי ושיקשיבו לי ויבינו אותי, עם תשומת לב מלאה, וקבלו את הדעות שלי גם אם הם שונות ,כי זה אני, זה אני!
כל מה שקיבלתי על שהבעתי עצמי זה באמת סוג של חרם! הם אולי לא קראו לזה חרם ,אבל זה באמת היה,
כל פעם שהבעתי בצורה עדינה אמיתית וכנה את דעתי את מי שאני, להם פשוט לא היה נעים, ולכן החליטו גם לשים פס עלי ,על כל מי שאני!
ממש התעלמות,ממש יחס קר, ונטול רגש.

יש גם משפט כזה שאומר שמי לא מקבל אותך עם כל מי שאתה ,לא אוהב אותך באמת.
איך אמא לא מקבלת את הילד שלה כמו שהוא?
אז היא לא עושה את התפקיד שלה כאמא
וככה אני מרגישה.
איך בעל לא מקבל את אשתו כמו שהיא?
אז הוא פשוט לא אוהב אותה באמת... וזו האמת..

ואתם יודעים מה הם רוצים להיקרא אוהבים,ולהיקרא
בעמדה של אמא ,בעל,אח ,אחות,
אבל להתנהג באמת כמו אמא, באמת כמו אחות באמת כמו משפחה, זה קיים אבל לא ברמה שאני מצליחה לחיות לידם, ברמה שאני מצליחה לנשום לידם תמיד,
בקיצור חיה לבד רוב הזמן ומסתדרת לבד,

אבל חסר לי כל כך קשר בריא עם אנשים ,שאני מתחברת רק לילדים,
התמימות שלהם ,הטוהר שלהם..

לעומת האכזריות והרוע של המבוגרים והתעלמות והקור של אנשים שעוד אמונים על שלומך..
פשוט מרפא להיות ליד הקטנטנים

אז זה בעצם מה שחשפתי, שאני לא מתחברת למבוגרים בגלל מה שיכול לצאת מהם ונזהרת מאוד.
ואני בת 27 יכולה להתחבר לילדים ולהרגיש ממש כמותם כאילו אני בגיל שלהם.. והכי מבינה אותם, ומרגישה שהם מבינים אותי הרבה יותר ממבוגרים ביחס טוב ,בטוהר ובהתנהגות היפה שלהם.

ואני רואה שאותו יחס שלי אל העולם שהוא כזה שמתחבר לילדים ומתרחק בדרכ מקשרים עם מבוגרים, מלווה אותי לכל מקום,
עד שאמצא אנשים בוגרים עם ראש על הכתפיים ועם לב טוב כמו של ילדים שיאזנו את הפגיעה החמורה בנפש שלי...
שאני ממש דוחה ברמה גבוהה ,מוגזמת את חברת הבוגרים.
שזה לא נכון ,אבל זה בהשפעת ההתעללות שנמשכת עד היום, בני משפחה מניפולטיבים שבשבילי זה התעללות.
האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לבנות את עצמי מחדש, להשיג קשרים עם אנשים טובים ,
כי באמת אני רוצה לבנות עצמי ,מחדש, ואני חזקה,
ושמה פס על כל התעללות ,ופגיעה מכוונת שפגעו בי,
רק בגלל שרצו להרגיש חזקים מעלי דאגו להתעלל לי קצת בלב...אפילו שנקראים משפחה,לא השם קובע אלא המהות שמאחורי השם,בקיצור לא נותנת לרע כוח עלי..ואני אשאר ואהיה חזקה גם לאהוב תמשפחה שלי, אבל גם למצוא קשרים בריאים כאלו שמועילים וטובים, אנשים שיראו אותי שווה להם,ולא ירצו לדרוך עלי בשביל האגו שלהם.
אנשים שיש להם את השם של איש מקצוע, ונראה שיותר מלעזור הם מטפחים אגו לעצמם קודם כל,
מה אתם חושבים?
מאיפה אתם מצליחים למצוא קשרים טובים
איך עושים זאת?
איך אפשר לזהות אנשים כאלו...
לפי אופי,התנהגות?
אני לא מתביישת לגשת, ולחפש אנשים כאלו..
אבל זה נראה לי מטומטם לחפש מחט,בערמה של שחת,
אני רוצה לדעת אם זה הגיוני ליזום בעצמי חיפוש של אנשים כאלו?
אני לא אלך ברחוב ואשאל אם מישהו ירצה להיות חבר טוב שלי, כן...
משהו ריאלי ומציאותי ,מישהו יכול לתת לי טיפים, רעיונות ,לגשש וזה, כי אני לא מתביישת ,מאוד נחושה,
ומחפשת אנשים כנים כמוני שמביעים את עצמם,ורוצים בחברה...חברה בריאה כזו שלא רומסת,
כזו מרימה אחד את השני?
אני באמת מחפשת
באמת קמה לעשות שינוי,
ולא אשאר לבד בגלל שאנשים החליטו להדיר אותי מקרבתם...
אני מאמינה שאמצא את האנשים ,
ומנסה להעזר בכם, אנונימים רק אם אכפת לכם,
יש לי אומץ לדבר איתכם מאחורי מסך...

ובאמת כל האורך הזה של מה שכתבתי היה חשוב לי
כדי שתבינו אותי היטב ,וכדי לשפוך את הכאב ,המצוקה שנקלעתי אליה...