לגור לבד, ולהתרגל להיות לבד. בהמשך זה פחות עצוב.
שלום. יש לי בעיה די רצינית, שחוזרת על עצמה הרבה זמן וגם הרבה פעמים בעבר, עד היום.
מאז לפני מספר שנים, החלטתי שאני עוזב את הבית של ההורים ועובר לגור לבד באופן עצמאי, בלי הגבלות כלשהן. הרבה לפני הקורונה, שכרתי דירות באופן פרטי וחתמתי חוזי שכירות. נכנסתי לדירות, ובהתחלה היה הכל בסדר.
אחרי יום או יומיים שנכנסתי לדירה וחתמתי על החוזה שכירות, התחלתי להרגיש לא בנוח. לא ברור לי למה, אבל כנראה שזה בגלל הפרעה נפשית כלשהי שקשה לי להסביר אותה. אני מתחיל להרגיש כאילו עצוב לי לבד, כאילו יהיה לי קשה מידיי להסתדר לבד. למרות שאני כבר בן 25 ועשיתי צבא והכל בסדר איתי באופן כללי.
אני יושב לבד בדירה, ומתחיל להתבאס. אומר לעצמי "איך אני יסתדר פה לבד? וגם אם כן, בטח יהיה לי ממש עצוב לבד?".
אמרתי שאני ישקיע בחיפוש זוגיות, אבל לא הצלחתי. קשה לי להתחיל עם בחורות ולנהל קשר רציני, אז זה לא אפשרות כרגע.
שותפים, אמרתי אולי אגור עם שותפים וארגיש פחות בודד. אבל גם עם שותפים, צריך לדעת להסתדר ואם מדובר בשותפים מגעילים ואכזריים, שמלכלכים את כל הבית ועושים הרבה רעש. אז מה זה שווה?
בקיצור, אני לא יודע מה לעשות. אני בבעיה רצינית, וגם בלי קשר לבדידות, אני מרגיש שקשה לי לגור לבד למרות שאני מאוד רוצה לגור לבד או לפחות לגור באופן עצמאי, גם אם מדובר במגורים עם אנשים נוספים.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025