ההורים שלי מכריחים אותי ללמוד בכוח מקצוע בחירה שאני שונא בתיכון מה לעשות?

אז אני בן 17 בכיתה י"א והמקצוע עליו אני מדבר הוא פיזיקה, אני בחרתי את המקצוע הזה בסוף ט' כדי להרשים את ההורים שלי ולא לאכזב אותם חשבתי שהוא יהיה מעניין ולכן אני אגלה בו עניין ואשקיע אבל זה לא המקרה המקצוע הזה משעמם, המורה משעמם ואין פה שום דבר טוב ואני כל שיעור בא עם פרצוף אבל ומחכה שרק יגמר, אלה לא חיים. אז בקיצור בעוד שלושה ימים הבגרות מתקיימת ובגלל שאני כשלון במקצוע הזה המורה שלי אמר לי לפני חופשת משבר הקורונה שאם אני לא אעבור הוא מוציא אותי מההגברה. בקיצור אז אתמול אמא שלי שאלה אותי מה בנוגע לבגרות ואמרתי לה שהמחנכת שלי תכף תתקשר אליה לדבר איתה על זה(אני והיא דיברנו על זה שאני לא רוצה להמשיך באותו היום והיא אמרה שהיא תדבר עם אמא שלי.) עכשיו זה כבר ישב עליי תקופה וידעתי מה אמא שלי תגיב, בואו נגיד שהיא אמרה דברים קשים אבל הם לא השפיעו עליי כי הייתי מוכן אליהם חחחחח, היא קראה לי האכזבה ההכי גדולה שלה, שאני נטל ושהיא לא מאמינה בי בכלום יותר. בקיצור אמרתי לה שאני לומד בשבילי ולא בשבילה ואלה החיים שלי ולא החיים שלה ולי יש את הזכות לבחור מה אני אעשה ומה לא גם אם זה באמצע הדרך. הסברתי לה שעד היום נשארתי שם וסבלתי בשקט כי לא רציתי לאכזב אותה והיא כמובן המשיכה לקרוא לי אכזבה וכל החרא שמסביב ומה לא. ואז אבא שלי בא בבוקר לחדר שלי העיר אותי בצעקות ואמר לי שזו יריקה בפרצוף ושאני וותרן ושאני לא באמת שונא את המקצוע הזה והוא גם דפק על הקיר בניסיון להפחיד אותי או משהו חחחחח(אבא שלי היה נותן לי מכות בגיל קטן אבל ככול שגדלתי הוא קלט שהוא לא יכול להרים עליי ידיים יותר כי הוא כנראה יגמור בבית חולים או ימות.) אמרתי לו שאני שונא את המקצוע הזה והוא לא יכול לקבוע לי מה אני מרגיש ומה אני שונא ומה לא ואז כמובן הם שלפו את הקלף של אחי הגדול, אחי הגדול הוא תלמיד שעושה בגרות ממוצעת ביותר עם שלוש מתמטיקה וארבע יחל אנגלית בעוד שאני עושה בגרות מתקדמת יותר אבל מה הקאטץ׳? שהוא היה במגמת הנדסת בניין והוא אהב את זה לכן הוא הצליח, והסברתי להם שאם הייתי אוהב את זה הייתי משקיע בזה אבל אני שונא את זה וכל דקה שם היא גיהנום בעבורי. עוד קצת רקע בשבוע שלפני כל הרעש אבא שלי ואני יצאנו לריצה ודיברנו ואז הוא אמר לי משהו שנכון בעבורי אחרי שדיברנו על דברים שהובילו לאמירה הזו, כל החיים שלי (ככה הוא אמר לי) אני ניסיתי להוכיח שאני יכול לעשות דברים מעבר לגבול היכולת שלי דבר שפגע בי שוב ושוב ואני הסכמתי איתו אז לקחתי את העצה שלו בנוגע לפיזיקה ומשם הכל היסטוריה אבל כשהזכרתי את זה הוא אמר לי אל תיקח מה שאני אומר מהקשרו כדי שיהיה לך נוח וזה באמת אכזב, גם העובדה שאין לי אף הורה שבאמת רוצה שיהיה לי טוב והם רוצים לכפות את החזיון ל"טוב" שלהם עליי וגם שאם אבא שלי לא עומד מאחורי כל אמרה של איזה מוסר או שיעור לחיים שהוא מקנה לי, אז אין לי למה לקחת כל דבר ברצינות כל דבר שהוא אומר ברצינות ומעכשיו אני לא הולך להתייחס בכלל למה שהוא אומר וזה הולך להיות כעין וכאפס בעבורי. הסברתי להורים שלי מה שהמחנכת כבר הסבירה להם אבל אולי הם סניליים אז אני צריך להזכיר להם שוב ושוב. הסברתי להם שהוא מגיש אותי על 40 מה שאומר שאין סיכוי בעולם שאני, ילד שההיילייט שלו שם היה 60 יוכל לעבור, הסברתי להם שגם במקום פסיכי שבו עם אעבור זה לא יהיה מעל 80 ולכן לא אקבל את היחידות האלה וסתם אצא מופסד. ואחרי שהם קיבלו את כל התמונה המלאה הם עדיין מכריחים אותי ללמוד לבגרות הזו ולגשת אליה גם אחרי שהם קיבלו את התמונה המלאה. זה ממש מאכזב שלהורים שלי יותר אכפת מהטוב שהם חושבים שרלוונטי אליי לעומת הטוב שבאמת טוב בשבילי. חבל באמת שהם כל-כך מרוכזים בעצמם שגם כאשר התמונה המלאה מולם הם מסתכלים רק על חלק אחד של המסגרת... בקיצור מה אני יכול לעשות במצב כזה? כי ככה או ככה אני יוצא משם ואני חופשי מהדבר הכובל והנוראי הזה