בעלי מכור למשחקי מחשב. מה לעשות?

שלום רב,

בעלי בן 37, אנחנו ביחד כבר 15 שנים, נשואים 11 שנים + 3 ילדים מתוקים.
מאז שהכרנו הוא היה משקיע את מרבית זמנו במשחקים. אני הייתי סטודנטית מצטיינת ועבדתי ב-3 עבודות כדי לממן את הלימודים כך שזה די הסתדר, אני הייתי עסוקה ולו היה זמן לשחק. גם הוא היה סטודנט, שלא היה צריך לממן את התואר (הקיבוץ מימן) ועד היום הוא לא סיים את התואר, בדיעבד בגלל המשחקים.
מאז שהכרנו זה הנושא שאנחנו רבים עליו ואף פעם אין פתרון. אין לו שום רצון להפסיק ואני מאוד סובלת וממורמרת.
הוא אדם מאוד טוב, רגוע, חכם, מאופק, אוהב אותי מאוד וגם את הילדים שלנו.
אין לו יכולת לא לשחק אפילו יום אחד וכמו כל מכור הוא רחוק מלהודות בבעייה.
רוב הלילות אני הולכת לישון לבד וכשהוא מרגיש שזה קצת מוגזם ואני עצובה, הוא בא להיות איתי. מתאמץ להקשיב, אני מתאמצת לדבר, להיות נחמדה ו״להחזיק״ אותו(כי אני יודעת שהוא ממש רוצה לחזור למשחק) ואין לי חוויה של פנאי והנאה עם בן הזוג.
בבוקר כשאני קמה אני מגלה שכיאה לגיימר הוא אכל וופלים, בירות וד׳אני בכמויות. וכמובן שכתוצאה מזה הוא שמן וסובל מבעיות ברכיים.
אני יוצאת 3 פעמים בשבוע להליכה והוא לא רוצה להצטרף או לעשות ספורט אחר.
הוא עובד בתוכנה, מאוד מוערך ומרוויח יפה(למרות שהוא מחליף עבודה כל שנה וחצי לפחות). ועכשיו בקורונה, הוא עובד מהבית שזה עוד יותר הבליט לי את הפער בין הג׳ינגול המטורף שאני עושה בין 3 ילדים. לעומת הישיבה שלו מול המחשב בשעות עבודה רבות ובין לבין, אחרי ואם הוא לא ליד המחשב אז בטלפון...הוא חייב בכל זמן פנוי לשחק משחקי מחשב.
המצב נהיה בלתי נסבל, אני לא מאושרת, רווה אושר ונחת רק מהילדים אבל בזוגיות הייתי רוצה משהו אחר.
גם מבחינת מטלות הבית, קשה מאוד להניע אותו לעשות משהו. את כל מטלות הבית אני עושה והוא עוזר בקטנה כולל תפעול של שיפוץ הבית, קניית הבית, מוסכים (כל הדברים שגברים שפחות פעילים בבית לוקחים על עצמם) הוא משתדל לעזור. אף על פי שהוא סופר מוכשר, אם הוא יחליט הוא יכול לעשות הכל, הוא מדהים מכל בחינה אבל משהו פשוט לא מאפשר לו...המשחקים.
אני מרגיש, בצדק, שאני לא מעריכה אותו. אבל אני לא מצליחה להעריך את החוסר משמעת עצמית.
העצה שאני מבקשת היא, כיצד להיות מאושרת במצב הזה, שלא ישתנה?
1. אל תציעו טיפול עבורו, זה לא יקרה לצערי.
2. האם זו סיבה לגירושין? מניחה שגם גירושים מביאים קשיים גדולים אחרים.
3. זה נכון שידעתי עם מה אני מתחתנת, אבל לא תיארתי את עוצמת הפגיעה במשפחה, הצער והקושי.

סליחה שחפרתי, השתדלתי שיהיו כמה שיותר פרטים בתקווה לישועה.

תודה