לעולם לא אמצא בן זוג שיתאים לציפיות שלי!

הבעיה שלי היא קצת מוזרה. כלפי חוץ נראה שהכל מושלם, אני ניראית טוב, גברים מתחילים איתי כל הזמן אני חברהמנית ויש לי חברים וחברות בכל מקום. הבעיה היא שאני פגומה ואני לא יודעת איך לתקן את זה. אני רודפת צדק בצורה קיצונית מאוד. לעולם לא אעיר לבן אדם בפני אנשים, אם יש לי ביקורת בונה שעשויה לסייע לו אקח אותו הצידה ואומר לו את זה בנימוס ומתוך דאגה כנה, אם יש לי מחשבה רעה על בן אדם לעולם לא אשמיע אותה והיא תלך איתי עד הקבר. אני לא מרכלת על אנשים, אני שומרת על פרטיותם בקנאות יתרה ודואגת בכל מצב ששמם הטוב לא יפגע. אני תמיד משתדלת "לשפוט" אנשים לטובה ולהבין מה עומד מאחורי מעשים רעים שהם עושים (חוץ מפשעים), אני נחמדה מאוד גם לאנשים לא נחמדים ותמיד כואב לי כשכואב למישהו אחר אפילו זר ואני עושה כל שביכולתי כדי לעזור לו, בדרך כלל ללא ידיעתו אם אפשר כדי שלא יהיה מובך, אני כל הזמן שוקעת במחשבות על איך אוכל לסייע ולעזור. אבל אני פגומה, כי מאחרים אני לא מצפה שיהיו כמוני, אבל מבן זוגי כן, כי זה מישהו שאני אחיה איתו. ועדיין לא פגשתי אחד שאפילו מתקרב לחלק מן התכונות. מראה לא מעניין אותי, מעניין אותי שיהיה אנושי, שיאמין שיש דברים שהשתיקה יפה להם ושלא יהיה מאלה שמספרים לחברים שלהם על דברים אינטימיים שעשו עם בת זוגם, רק המחשבה על זה גורמת לי לא לרצות להתחתן לעולם, בנוסף, מפריע לי שגברים נכנסים למערכות יחסים כשיש להם בראש כל מיני סטיגמות ודעות קדומות על נשים. שהן עושות עניין מכל דבר (שלא בצדק ומכל פיפס כדברם) ושמעניין אותן רק כסף, שהן אלו שמופקדות על נקיון הבית, הבישול, הטיפול בילדים העבודה ודאגה לגבר ובמילה אחת-שפחות. וחס וחלילה שהגבר לא ינקה מידי פעם, ידאג לילדים מידי פעם, יעשה קניות. אם כל זה זו ה'העבודה' של אישה בגלל שהיא אישה, בשביל מה אני צריכה להתחתן? בשביל שיהיה עוד מישהו שאעבוד בשבילו? אני מתנצלת על איך שזה נשמע אבל זה הרושם שכל הגברים שפגשתי עד עכשיו עשו עלי. הם מצפים רק לקבל ולקחת בזוגיות מבלי לתת שום דבר. גם רוב הגברים שפגשתי התלוננו על דברים שהם קונים לאשה, אם בכלל, ומבחינתם האישה האידיאלית היא אחת כזו שלא מוציאים עליה הרבה כסף. אז אם כך, למה אני צריכה גבר בחיי? אני מנסה להיפטר מהמחשבות האלה ופשוט לא מצליחה.