איך לדעת הבן זוג לא ימציא כל פעם תירוץ אחר?

בן זוג שלי ואני כבר שנתיים ביחד, אני תכף מסיימת את התואר והוא רק מתחיל שנה שלישית, בתואר קשה ועמוס. הצעתי לו שנעבור לגור ביחד, הוא אמר שאין לו אפשרות לעבוד במקביל, אז הצעתי לו שאני אעבוד והוא לא רוצה לגור על חשבוני, וגם אמר שהתנאים הכי נוחים עבורו זה להמשיך לגור אצל ההורים.
הוא הציע לי בעבר, שברגע שתגיע תקופת ההתמחות שלי שאעבור לגור איתו עם ההורים ואז בהמשך נעבור לשכור. אני ממש לקראת, סיום התואר ותחילת תקופת ההתמחות, אבל עכשיו פתאום הוא אומר לי שהוא חושש שאני אפריע לו במהלך התקופת מבחנים, שהשעון מעורר יפריע לו כשאצטרך לקום להתעורר לעבודה, שאני אכנס לחדר כשהוא לומד וכו'. שלפעמים אני מתביישת להדליק מזגן אצלו בבית וזה מפריע הביישנות הזאת וכו' - אמרתי לו שאני כן אתחשב בו, ואשתדל כמה שפחות להפריע, וזה עדיין היה נראה שהוא מהורהר לגבי זה.
הוא אמר לי שכשאני עשיתי את התואר, היו לי את התנאים הכי אידיאליים, כי גרתי בדירה משלי ליד המוסד לימוד, ושאני צריכה גם להתחשב בו ולאפשר לו ללמוד בתנאים האידיאליים, ללא הפרעות, ז"א להניח לו בתקופת מבחנים.
הסברתי לו שתקופת התמחות זה עבודה לכל דבר, ושאני לא יכולה לעבור מקום התמחות סתם ככה כי יש לו תקופת מבחנים- שזה יעשה לי בעיות מבחינת קבלת רישיון עבודה.
אז, הוא אמר לי בתגובה שהוא ישקול אז את ההצעה הזאת שוב.
זה ממש יושב לי על הלב, כי אני כן רוצה לקדם את הקשר, אני כבר אוטוטו בת 24, בשלב שונה בחיים. אני לא רואה את עצמי ממשיכה לגור בבית שלי, מאוד קשה לי להתמודד עם אימא שלי, מאוד!!!! קשה לי להסתדר איתה - יש לה הפרעות מצב רוח, היא נוטלת כדורי שינה, יש לה לפעמים התקפי זעם, היא מאוד שתלטנית, ויש לה אופי לא פשוט, והוא יודע את זה. אבל מרגיש שיותר חשוב כרגע הלימודים שלו, ופחות הבעיות האלה שאני מתמודדת איתן.
אני מבינה שאני צריכה להתחשב בו גם, אבל זה מרגיש שכל פעם יהיה משו אחר. פעם אחת הוא אמר לי שבשנה ד' שלו כן תהיה אפשרות לגור ביחד ופעם אחרת הוא אומר שלא. הוא כל הזמן לחוץ על הלימודים - זה מרגיש שאי אפשר להתקדם לשום מקום כל עוד התואר שלו.
אני מסתכלת מסביב ורואה בנות שהבן זוג שלהן לומד בדיוק אותו תואר, והם כן גרים ביחד. זה מאוד מתסכל המצב הזה, ומלחיץ אותי מה יקרה בעתיד.
קשה לי לראות את הקשר בינינו מצליח, כל עוד הוא דוחה כל פעם את הרעיון הזה ליישב את הקשר. מפחדת שאני אסיים את התואר, אתחיל את התמחות בעיר אחרת וזהו מבחינתי אם זה הולך על מסלול כזה... אני לא מבינה איך אפשר לראות עתיד ככה, זה מרגיש כמו חיים של רווקה. זה כאילו, הוא זורק אותי לגוב האריות, להתמודד עם אימא שלי.... וזה מכניס אותי לחרדה. אני רוצה מקום מבטחים -> קורת גג איתו, זה מאוד חשוב לי.
הוא גם נמנע לדבר על זה יותר מדי, כי לטענתו יש עוד זמן..... אבל מבחינתי זה נושא שמעיק ויושב לי על הלב מאוד וכבר נותר לי מס' חודשים ספורים, עד לקבלת ההחלטה של הצהרת מקום התמחות.
איך אפשר לראות עתיד ברור וצלול ככה? לקבל ממנו החלטה רצינית.