האם זה לגיטימי הפרידה וממה שהוא נפגע? האם הוא סתם מקצין?

היינו בזוגיות 3 שנים ושנינו בני 18. לא יצאנו עם אנשים אחרים וכן היו תקופות של פרידה פה ושם אך לא משהו שנמשך יותר מדי זמן ובסוף תמיד חזרנו. בחודשיים האחרונים היו לנו 2 פרידות, אחת שהסכמנו עליה ביחד שאולי זה מה ששנינו צריכים בשביל שאם נחזור הקשר יסתדר. (זה כבר קרה שנפרדנו לחודש וכשחזרנו הקשר היה מושלם ודברים פשוט השתנו, וזה נמשך שנה בערך עד הפרידה הזו), לאחר כשבוע הוא רצה שנחזור ועקב הנסיבות באותו זמן שהוא רצה לא רציתי, אך לאחר שהפגישה הסתיימה הגעתי למסקנה עם עצמי שאני כן מוכנה להמשיך את הקשר (ושוב, לא בגלל שרציתי לשחק בו כמו יויו.. הקשר לא עבד בחודשיים האלה בגלל שלו לא היה זמן - לא כי הוא לא רצה, אלא כי הוא לא יכל והוא אמר לי באותה פגישה שזה לא ישתנה בזמן הקרוב, ולא היינו נפגשים כמעט והרגשתי ריחוק מטורף וכאב לי להישאר איתו בקשר שהוא לא קשר.. אנחנו לא יוצאים בכלל וכל הקשר שלנו התנהל מהבית שלו והיה לי קשה כי אנחנו צעירים ואין לנו כמעט בכלל חוויות ביחד, ואני לא מתכוונת לדברים שמצריכים כסף, סתם לטייל ביחד לעשות סיבוב ברגל, לשבת עם חברים ביחד וזה גם לא קרה למרות שכולם מכירים אותי.. פשוט לשנות אווירה.) בסוף חזרנו אך לאחר כמה זמן הוא פתאם הפיל עליי בבום שהוא רוצה שניפרד ונפרדנו, אך שמרנו על קשר כחברים כי אנחנו לא רוצים לאבד אחד את השנייה כחברים, ומתישהו הנושא עלה והוא אמר לי שהוא נפגע בגלל שאני לא רציתי שנחזור והוא לא היה מסוגל להשאר איתי בקשר זוגי. בנוסף חשוב לי לציין שהוא בן אדם קצת קיצוני, לדוגמא היה לנו ריב, שהוא נפגע על עניין של כבוד- שאני בחיים לא הייתי רבה איתו על זה כי אני פשוט לא מקשרת פעולות כאלה לעניין של כבוד, אז גם לא הייתי חושבת על להיפגע על זה ולריב באותה רמה שהוא רב איתי על זה, ולמרות שהוא עשה לי את אותו הדבר מלא פעמים, הוא רב איתי רק בגלל שזה היה מול חברה שלי . (לא קמתי לנשק אותו). והסברתי לו את עצמי ואמרתי לו שלא קישרתי את זה בכלל לעניין של כבוד והוא בכל זאת נפגע מאוד ואמר שהאמון בינינו ירד..
זה לגיטימי להיפגע ברמה כזאת על משהו שבאמת עשיתי מתוך מאה אחוז תמימות?
מה דעתכם על כל מה שכתבתי?
מתנצלת שיצא ארוך.