איבדתי משמעות... מה עכשיו?

היי,
אני רושם כאן כי כבר אובד עצות
וגם מכריח את עצמי לרשום כמו שמכריח את עצמי לצאת מהמיטה ולעשות משו.

איבדתי את כל השמחת חיים שהיתה לי. אני כן נהנה במהלך היום אבל משהו תמיד מרגיש חסר...

הייתי מוצלח חברתית בגילאים 17-18 כשבניתי את עצמי ומבן אדם ביישן נבנה אצלי ביטחון מאוד גבוה המון חברים שאוהבים אותי ואני מחובר אליהם מאוד. אנשים מכל הסוגים והגוונים

בצבא גם עשיתי שירות מוצלח מאוד ותמיד סבבו אותי אנשים טובים ולמדתי להנות מהחיים גם בתקופות מתוחות וקשות.

אחרי הצבא טסתי לטייל לתקופה ארוכה ועכשיו אני בטיול סיבוב 2, גם כן כבר זמן לא מבוטל שאני כאן.
אין לי שום סיבה להיות מבואס בטח שלא עם הסיטואציה בעולם עכשיו כשאני נמצא באיזור יפה ורגוע מהסגרים וכדומה..

ומשום מה, בטיול הזה מההתחלה היו לי נפילות מצב רוח שלא הכרתי. היום אני כבר מרגיש שזה הצטבר ונהיה מעמסה אחת גדולה על הראש

אני לא מצליח להנות. אני תמיד עסוק בלחשוב בלפחוד שיקרה משהו שלילי אם אעשה ככה או ככה.. ,לא מוצא משמעות בכלום. החשקים שלי לא גדולים לשום דבר והכל עובר לידי

מן מאס בחיים האלה שפעם אהבתי והתלהבתי מכל שניה שאני מנצל אותם. הרבה ביקורת ומחשבות לפני ואחרי כל צעד .. הרבה תהיות מה נסגר עם העולם הזה..

אבל אני לא מאשים את הסיטואציה בעולם בהרגשה שלי כי זה התחיל עוד קצת לפני כן.. נפילות מצב רוח וחוסר אנרגיות לעשות דברים שפעם נתתי בהם פול פאוור ועכשיו נכבו. הכל נהיה כמטלה עליי
התחביבים שלי נעלמו(אפילו צילום שפעם אהבתי נורא כבר לא רואה משמעות לתעד, כנ"ל כתיבה)

כל החיים חברים קרובים, חיילים שאיתי בבסיס היו שופכים לי בעיות ותמיד ניסיתי בכל הכוח לעזור ולהרים אותם..
אבל עכשיו אני ברצפה ולהרים את עצמי אני מנסה כבר יום אחרי יום ולא מצליח.

פשוט קושי נפשי עם עצמי שלא מבין מאיפה פתאום צץ. בייחוד שיש לי את כל הסיבות בעולם להיות שמח ומאושר..
מקווה שהסברתי בבירור מה הסיטואציה ושיובן שאני לא מתלונן על החיים שלי בשום צורה, אני פשוט לא מבין מה לעזאזל עובר עליי ואיך אני שם לזה סוף וחוזר לעצמי.

אני מוסיף כדי שיהיה ברור.. שלא יודע להצביע על מה גורם לי להרגיש ככה. יכול לחשוב על כל מיני סיבות כמו כל בן אדם בחיים שיכול לפרט מה פחות טוב אצלו, אבל כבר הייתי בתקופות שהיה מסביב מתוח וקשה אז למה עכשיו מרגיש חסר אנרגיות לכלום?

כשחזרתי לארץ התווספו קצת מתחים עם המשפחה אבל גם על זה אני לא מבין למה שאגיע לקיצוניות כזאת באיך שאני מרגיש בפנים. ושוב יכול לחשוב על עוד סיבות מטומטמות למה אני ככה .. אבל כבר לא אכפת לי מה הסיבה רק בא לי לחזור להתלהב ולהנות

תודה ואל תשפטו, זה פוסט של בכיין אני יודע
אבל מי שרושם המטרה היא לעזור כי עבורי זו בעיה,
ואני שופט את עצמי מספיק על הסיטואציה הזאת אני מבטיח לכם..
טנקיו❤