ניתוק מהחברה וחוסר מעורבות חברתית, ניתן לשנות את זה?

היי
אחרי הרבה חשבון נפש עם עצמי הגעתי למסקנה שאני במשך שנים מנותקת ממה שקורה מסביבי, והכוונה כמעט מהכל.
מאקטואליה, ממה שקורה בארץ, ממה שקורה מחוץ לה, מהתרבות, המוזיקה, התוכניות והסדרות שכולם רואים, מהדברים שכולם מכירים ויודעים, החל מהפרטים הכי קטנים ועד לדברים מאוד משמעותיים.
זה ככה מאז שאני זוכרת את עצמי. מגיל קטן התמודדתי עם קושי מסויים בגלל משבר בתוך המשפחה, שהשפיע עלי עוד שנים אחריו, והייתי מרוכזת כולי במה שעובר עלי בעקבותיו.. ההתמודדות שאבה ממני את רוב תשומת הלב, וכל תחום בחיים שלי היה מוגבל בגלל הבעיות שהתמודדתי איתן.

הדבר הזה הביא אותי למצב שבגילי אני מרגישה בורות גדולה.
בתיכון הצטיינתי, וגם בצבא אני מובילה ביחידה שבה אני נמצאת, אבל מעבר לכך אני מרגישה שאני לא מכירה כל כך הרבה מהדברים שכולם מכירים, דברים שמעצבים תרבות שלמה, הומור ישראלי, ובאופן כללי נושאי שיחה וידע כללי.

זה מתחיל מהחסך שלי בסרטים, סדרות, ספרים, תוכניות, הקשבה לחדשות, אני כמעט בכלל לא מבינה על מה ומי מדובר כשאני מנסה לקרוא עיתון או לא יכולה להשתתף בשיחות וצחוקים על כל מיני סדרות וסרטים, מהדברים הכי בסיסיים שיש.

אני מנסה בחצי שנה האחרונה לשלב את עצמי בכוח ולהשלים את כל הפער הזה, אני קוראת ספרים, רואה חדשות, ידיד שלי נתן לי רשימה של איזה 50 סרטים מעולים שכל אחד חייב לראות ואני משתדלת להקשיב ולגלות סקרנות למה שמסביבי כדי להרגיש יותר חלק משיחה בין אנשים ביום יום. כשאני נתקלת בשמות של דברים שאני לא מכירה אני עושה חיפוש זריז בגוגל כדי להבין ולהגדיל את הידע שלי.

אני מתביישת בפער הזה, ומגיעה מבית כזה. ההורים שלי לא מעורבים בשום דבר, לא מבינים אקטואליה, לא מתעניינים, ראש קטן. אם אני אשאל את אמא שלי מי זה אבו מאזן היא לא תדע ופשוט תגיד לי "איזה אחד מהם". ואני לא כזו, אני פשוט גדלתי לתוך זה וזה מכביד עלי ומפריע לי, אני רוצה לשנות את זה.

הבורות והחוסר ידע שלי גורמים לי להרגיש חוסר בטחון, אני מרגישה שאני צריכה "להדביק" את הקצב של השיחה עם בנאדם, ומפחדת שהשיחות יגיעו למקומות שאני לא מבינה בהם, או להיתקל באיזה משפט ידוע שמצחיק את כולם ואני לא יודעת אפילו מאיפה הקריצו אותו. הקצב שלי להשלים את כל החסכים האלה איטי ביחס לכך שיש התקדמות של החברה כל הזמן, אני מרגישה שאני נשארת מאחור ורוצה להיות בעניינים. אני יודעת שזו משימה קשה ושאני בדיליי מטורף , היום יש ילדים בני 10 שמבינים יותר ממני בסכסוך הערבי ישראלי, ובאופן כללי אני לא מכירה אנשים בגילי שמנותקים עד כדי כך מהמציאות.

מה עוד אפשר לעשות? תכונה כזו בבנאדם היתה מפריעה לכם ליצור איתו קשר?
או במילים אחרות- עד כמה המצב שלי ניתן לשיפור?

אשמח שתגיבו