(אשמח להתייחסות גם מ-Prime Alpha)
שלום לכולם, בחודשים האחרונים ובעיקר בשבועות האחרונים יש לי תחושה של באסה ושהחיים שלי תקועים.
אני מרגיש תקוע לא רק עקב חוסר עבודה והימצאות ממושכת של כמעט 4 חודשים בבית בעקבות הקורונה, שדרך אגב אני מקפיד לחפש מדי יום ומקווה לחזור לשוק בקרוב, אך לרוב בגלל שאני חש שהשנה הזו אני הולך אחורה בעיקר במובנים של דייטים מיניות או סתם לבלות בחברת בנות.
אני בן 23, נראה די טוב, לא עף על עצמי אבל יודע שמחמיאים לי פה ושם.. מתאמן מגיל 15 ומקפיד מאוד על טיפוח ולצאת מתוקתק מהבית. אז ככה, השנה אני לא פעיל בכלל, כל התקופה האחרונה אני מתכנס עם עצמי המון, חסר לי את מה שהיה לי שנה שעברה, יצאתי יותר, הייתי לי חברה, עבודה טובה ולמדתי לפסיכומטרי. השנה הכל ריק, חלול, הטיול הגדול בדרום אמריקה לא יצא לפועל בגלל התפרצות הקורונה, רוב השבוע שלי זה להיות בבית ומדי כמה ימים יושב עם חברים ואולי משהו בקטנה בשבת. כל המצב העיק עלי והדימוי עצמי ירד. אני יודע שעל מנת לחזור לעצמי ולהיות גבר מושך יותר, עליי להיות פעלתן וליצור חיים מעניינים, רק שהארבע חודשים האחרונים הם מעיין בזבוז זמן, בגיל הזה גם לא קיים בי הרעב שהיה קיים לפני כמה שנים, כאשר חבריי ואני היינו יוצאים למועדונים כל סופש בעקביות. אני פשוט מרגיש את הריקנות גם מחוסר עבודה ועצם זה שכמה חודשים לא נפגשתי עם בחורה, לא היה לי כלום חצי שנה (כן יש יגידו אויי מסכן).. אך עדיין קשה לי לאפס את עצמי. הפעלתנות ירדה ואין לי דימוי עצמי להתחיל עם בחורות באינסטגרם או במועדונים כשיוצאים פעם בחודשיים, כשאני מרגיש לוזר חסר פעלתנות..
אשמח לדעת איך לשנות את זה, קראתי ספרי פיתוח אישי אך את הכלים לא ישמתי. איך בכל זאת לחזור למקום שהייתי בו, פעלתן ויוזם עם בנות, גם שפחות יוצאים וגם לא עובדים (לעת עתה)?? מאתגר ומקשה עלי. תודה מראש לעונים ולקוראים.