לוחץ להתקדם ואני לא בטוחה

אני ובן זוגי יוצאים בערך 10 חודשים.
קשר אוהב, לומדים אחד את השניה וכו.
אני לעולם לא הייתי בזוגיות אמיתית ו / או ארוכה בעוד שהוא כן.
הוא לאחרונה לוחץ להתקדם עם זה, ואם אדייק, הוא כבר פחות משקיע מחודש דצמבר בערך. אין לו כח לבוא אליי בטענה שהוא עייף אחרי העבודה.. אם אני לא באה אליו הןא לא בא אליי (אנחנו גרים במרחק של בין 30 דק ל45 דק נסיעה אחד מהשניה).
דיברתי איתו על זה והוא אכן משתדל יותר היום.
אבל לא משנה מה, תמיד יש לי את ההרגשה שאם אני לא אשתדל ואתאמץ, הקשר הזה יפסק.
אני אוהבת אותו. ולמען האמת נורא מפחדת שהוא יעזוב אותי. מרגישה שאין לי חיים בלעדיו. הייתי נןרא בודדה לפניו והוא היה האור בחיי.
חייבת לציין שמההתחלה הבנו שיש ביננו פערים גדולים ושאנחנו לא מתאימים מבחינת בסיס (הןא מסורתי מתחזק ואני ממש חרדית אבל פתוחה) והקשר כמעט נפל בגלל זה הרבה פעמים אבל אני זו ש״השתקתי״ דברים והעלמתי עין רק בשביל שנשלים. כי האשמתי את עצמי, הרי אני זו הדורשת ולא הוא. כך דבריו.
הוא באמת משתדל ומשתנה בשבילי, דבר שאני לעולם לא חשבתי שאבקש ממישהו לעשות.
אבל אני מרגישה שכל פעם שדברים נפתחים, הוא ממש בשלו וכאילו לא מבין במה מדובר. מבחינתו הןא נשאר אותו הדבר, לא משתנה בשביל אף אחד ואין לו בעיה לחיות ככה כי הוא יודע שהוא יעמוד על ה״לא״ שלו בעוד שאני אתקפל... הוא אמר לי את זה.
זה מפחיד אותי.
אני אדם עירני וקלטתי הכל מההתחלה וכמו טיפשה ממשיכה.
אני נמצאת בפרשת דרכים, מצד אחד אם אעצור את הקשר אני נןרא אאשים את עצמי. כי למה התאמצתי כל כך ולמה שברתי לשנינו את הלב אם ידעתי שזה האדם מההתחלה?
אבל מצד שני אני כבר חושבת שאולי אני מגזימה, אולי הוא באמת טוב לי?
בכל מקרה אני יודעת שהוא ימשיך כאילו כלום כי הוא כזה, קר. ואני אוכל את הלב וארגיש רגשות אשם.
חייבת לציין שמעבר לכל זה, אני נורא חוששת מהתגובות חסרות הסבלנות שלו, מעצבן ומאכזב אותי שהוא לא אחד שמשקיע מבחינת פרחים שוקולד משהו להפתיע (סליחה אם אני נשמעת קצת ילדותית אבל אני רוצה להרגיש שהוא עושה משהו בשבילנו ונותן מעצמו מעבר לדברים שהוא רגיל לתת אלא דברים שחשובים לי. ולמרות שדיברתי עליהם מתוך בושה, הוא עדיין לעןלם, חוץ מפעם אחת שהייתי במצב על הפנים כבר, לא הביא לי פרח או משהו כהוקרה כגבר לאישה.. )
מה הייתם עושים במצב כזה?
חוששת שאם אפתח איתו שוב דברים, הוא פשוט יגיד לי שזו בעיה שלי ושאני צריכה לדעת אם אני רוצה לחיות איתו. והוא צודק. אז למה לעזאזל אני לא מצליחה להגיע להבנה הזאת?!