כן
היי, אני כבר המון זמן חושבת עם עצמי ולא באמת מוצאת תשובה..
השנה (כיתה י') הדרכתי בצופים, וזה גרם לי להרגיש לפעמים מדהים (בעיקר כשאני רואה שבאמת סיפקתי כלים לחניכות שלי והשפעתי עליהן לטובה) אבל לפעמים הרגשתי זוועה. היה לי עמוס, לא היה לי כוחות להשקיע, אבל בגלל שאני באמת תמיד רוצה לתת את ה100% שלי, בכל זאת השקעתי. גם כשזה לקח ממני המון.
אני חושבת שחשוב לציין שאני סובלת מחרדות ונכנסתי לתקופת דיכאון (מאובחנת ומטופלת) ואני מרגישה ככה גם בלי הלחץ של י"א.
אני חושבת שאני אתן את ה100% אחוז שלי שנה הבאה בתפקיד חשוב כמו הדרכה או ראשגוד גם אם זה יבוא על חשבון הבריאות הנפשית שלי, וזה מפחיד אותי מאוד. מצד שני, אני רוצה לעשות תפקיד באמת משמעותי. אני יודעת שיש חשיבות גדולה גם ללהיות פעילה, אבל זה מגיע בדרך עקיפה. אני מאוד רוצה לעשות תפקיד שכשאני אסתכל אחורה, אני אגיד לעצמי שוואו, באמת עשיתי משהו משמעותי והשפעתי מאוד. מצד שלישי, אני כן יודעת שיש לי עוד שנה- את י"ב לעשות תפקיד חשוב כמו ראשגוד ושזאת לא הזדמנות של פעם בחיים (אבל אני גם לא רוצה לבזבז שנה שלמה בלעשות תפקיד שישעמם אותי).
חשוב לי גם לציין, שכל מי שדיברתי איתו מהצופים (כולל המרכז והראשגד שלי), אמר לי שאני חייבת להיות ראשגדית ושזה התפקיד שהכי מתאים לי וליכולות שלי. וכל מי שדיברתי אותי שהוא לא בצופים (חברים, משפחה- שיודעים יותר טוב על מה עובר עליי ) אמר לי ש-י"א זה ממש לא הזמן שלי לקחת אתגרים יותר ממה שצפויים לי, להתחשב בחרדה שהייתי בה כל השנה והמצב הנפשי שלי.
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025