לכל אותן בנות שמתמודדות עם הפרעת אכילה כרגע,
בין אם זה אנורקסיה, בולימיה, אכילת יתר ומה שביניהם,
אני יודעת שאתן לא רואות את הסוף כרגע.
אני יודעת שזה משתלט לכן על החיים.
אני יודעת שבעקבות ההפרעה בעצם אין לכן חיים.
ואני יודעת כמה זה רע, כמה זה מתסכל, נפשית, פיזית, וכמה כוחות אין סופיים זה גוזל..
אני רוצה להגיד לכן- בבקשה, אל תאבדו תקווה.
אם לא בשבילכן אז בשביל האנשים שאוהבים אתכן.
בשביל אמא
בשביל אבא
בשביל כל בן אדם שאי פעם היה איכפת לו מכן.
כעבור 4 שנים של הפרעת אכילה שגזלה ממני את חיי אני יכולה להגיד לכן- יש חיים אחריי! וחיים יפים וטובים ומאושרים אפילו יותר מלפני ההפרעה:)
זה לקח זמן.. המון זמן
זה לקח כוחות.. המון כוחות
וזה כל יום ליפול ולקום מחדש , כל פאקינג יום במשך 4 פאקינג שנים.
ובואו אספר לכן משהו , ההפרעה לא באמת עוברת..
אבל היא כבר לא שולטת בכן, אתן שולטות בה.
אתן מודעות לה, חיות איתה, אבל לא בצילה יותר.
תמיד תדעו כמה קלוריות, תמיד תדעו כמה קילו.. זה הריי כבר טמוע לכן עמוק בתוך הראש. אבל! ההבדל הקטן הוא מידת האיכפתיות. כבר פשוט לא יהיה לכן איכפת. אתן תהיו עסוקות בחיים שלכן, בלהיות מאושרות אוהבות ונאהבות. אני רוצה להגיד לכן שאני אמנם לא יודעת מי אתן אבל אני בטוחה שאתן יפות , מבחוץ ומבפנים עוד יותר. אל תהיו קשות עם עצמכן.. קבלו את עצמכן כמו שהעולם מקבל אתכן. תקלו על עצמכן, העולם לא נופל וקם על קילו או חמישה.
מוקדש לכל אותן נערות/נשים וגם גברים כמובן שמתמודדים כרגע עם ההפרעה הנוראית הזו. דעו לכם- אתם לא לבד! יש לזה סוף, מבריאים, וחוזרים להיות מאושרים . הכל יהיה ממש בסדר רק עוד קצת ורק עוד טיפה מאמץ:))
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות