היי, אז כמו שכתוב בכותרת, אני מרגישה מוזר כשאני בסביבת אנשים. הכוונה שאני מרגישה ש״האני האמיתית״ נעלמת. בבית עם המשפחה אני מי שאני, עקשנית, יודעת לפתוח את הפה כשצריך, אומרת את מה שאני חושבת, רעשנית, לא ביישנית אבל כשאני עם אנשים, עם כל בן אדם שאני רואה, אני פשוט משתנה לגמרי.
אני נהיית שקטה, ביישנית, לא עונה אם מישהו מתייחס אליי מגעיל, נחמדה גם לאנשים שמגעילים אליי ולא אומרת את מה שאני באמת חושבת.
אני יודעת שיש הרבה אנשים כמוני אבל אני מרגישה שאצלי זה באופן ממש ממש קיצוני.
אני מרגישה שמחוץ לבית אני פשוט ״רכיכה״ כזאת, חסרת אופי, חלשה, ויודעת שבגלל זה אנשים מרשים לעצמם להתנהג אליי לא יפה, כי הם יודעים שאני לא אעשה להם שום דבר רע.
אני כל הזמן אומרת לעצמי ללכת זקוף, ללכת עם ראש מורם, לדבר בקול רם ולא חלש, לדבר עם אנשים כאילו הם המשפחה שלי אבל זה פשוט לא הולך, זה פשוט מפחיד אותי לדבר עם אנשים, זה מלחיץ אותי.
מלחיץ אותי לדבר עם נהגי אוטובוס, מלחיץ אותי לדבר עם אנשים שסתם שואלים שאלות כמו אם האוטובוס עבר וכאלה. אני עובדת בבית ספר יסודי ומלחיץ אותי לדבר עם מורות מהבית ספר, עם השומר בבית ספר.
בקיצור, לא יודעת מה לעשות.. אני לא חושבת שזה קשור למראה החיצוני שלי, יש ימים שאני מרגישה יפה ויש ימים שאני מרגישה מכוערת, גם בימים האלה וגם בימים האלה אני מתנהגת עם אנשים אותו דבר.
לדעתכם יש משהו לעשות עם זה או שאני אהיה ככה כל החיים ? יש פה אנשים שהיו ככה והצליחו להשתנות ? אני יודעת שאמא שלי הייתה בדיוק כמוני פעם, אבל היום אין מצב שהיא תיתן למישהו לדרוך עליה והיא מדברת עם אנשים זרים בחופשיות כאילו היא מכירה אותם שנים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025