יצאתי עם טראומה מטסט שני

אחרי כמעט שנה של שיעורי נהיגה יקרים מאוד, סוף סוף ניגשתי לטסט. נכשלתי בטסט הראשון למרות שהרגשתי שהלך מושלם- אבל הבוחן חשב אחרת. התבאסתי אבל התגברתי מהר כי סה"כ הטסט עבר בשלום וידעתי שהסיכוי לעבור בפעם הראשונה הוא קטן. באותו יום שנכשלתי, הזמנתי טסט שני וקבעתי עם המורה שלי עוד חמישה שיעורים כדי שאני ארגיש בטוחה לגשת שוב פעם ולהגדיל את הסיכוי שאני אעבור. הגעתי לטסט הרבה פחות לחוצה ממה שהייתי לפני הטסט הראשון. הקדמנו לטסט בחמש דקות במקום בעשר, אז כשהגענו הבוחן חיכה לנו עם מבט עצבני וחסר סבלנות- כבר עורר אצלי נורה אדומה. הוא נכנס לאוטו וכשבאתי לצאת מהחניון ולהשתלב בתנועה הגיעה הולכת רגל ולכן עצרתי. הבוחן התחיל לצעוק ולהתעצבן, הוא אמר לי "נו תצאי כבר!" אמרתי לו שיש מלפני הולכת רגל ושאי אפשר לנסוע. שוב, הוא צעק עוד יותר בעצבים "תצאי כבר!". על זה אי אפשר להכשיל, אבל מייד הרגשתי רע וחסרת בטחון לגמרי. יצאנו לדרך, והבנתי שלא יכולתי לקבל בוחן יותר מזעזע. כל רמזור הוא אמר "נו" בחוסר סבלנות ועצבנות, בפקק של חמש-שש שניות הוא התעצבן, אבל חוץ מזה קרו דברים הרבה יותר מזוויעים מצידי. אם לומר את האמת, בשיעורים שהיו לי בין שני הטסטים נהגתי באמת טוב, וגם בטסט הראשון אפילו המורה שלי אמר שלא הייתי צריכה להכשל ושזה סתם חוסר מזל. אבל בטסט השני שהיה לי- בחיים לא נהגתי ככה רע. בחיים. גם לא בשיעורים הראשונים שלי שהיו לפני עשרה חודשים. פספסתי פנייה, הבוחן בלם אותי. התחלתי לגלוש אל תוך צומת, הבוחן בלם אותי. מתחילת שיעורי הנהיגה שלי כל חנייה שאי פעם ביצעתי יצאה לא פחות ממושלמת. כשהוא ביקש ממני לחנות, הייתי כל כך גרועה שהוא בלם אותי (רק בזמן החניה) שבעה פעמים. חלק מהפעמים היו מוצדקות וחלק ממש לא. כשהטסט נגמר הבוחן עף מהאוטו והמורה שלי חזר, שאל איך היה ורק הנדתי בראש "לא". לא הצלחתי לדבר כי הייתי על סף בכי. לא איכפת לי שנכשלתי- ברור זה נאחס. אבל איך שהלך פשוט טלטל אותי והשאיר אותי עם הרגשה שאני גרועה. חזרתי הביתה ובכיתי בהיסטריה, בלי לדבר עם אף אחד. לא היה בי אף חשק לחזור ללימודי הנהיגה, ובהחלט לא להזמין עוד טסט שזה מה שהמורה שלי אמר לי לעשות. אני באמת בטראומה ולא רואה את עצמי נגשת לעוד טסט, זה נראה לי כמו הדבר הכי מפחיד, מאיים ובלתי אפשרי בעולם. בקיצור, אני מבקשת עצות, איך להפוך את הטסט השלישי לחוויה מתקנת, מה הייתם עושים במקומי, סיפורים שיעודדו אותי וכל מה שיש לכם להציע... תודה מראש :)