אז כך - תמיד בבית הספר הייתי שקט ובינוני, לא ציפו ממני ליותר מדי ואפילו לא סיימתי תעודת בגרות מלאה.
בצבא התגלגלתי למקצוע שנחשב די טוב בגלל שהמבחנים של הצבא די שטחיים, ובמקום להסביר שאני לא מתאים למקצוע - העמדתי פנים שאין לי בעיה עם זה. במהלך השירות החליטו שאני אהיה ראש צוות (ניסו גם להוציא אותי לקצונה - למזלי הבנתי שזה צעד אחד יותר מדי) והשתחררתי אחרי תקופה קצרה בקבע.
כל התקופה בצבא העמדתי פנים שאני מוצלח/מקצועי/פיקודי, קיבלתי תעודות הצטיינות וכל מיני דברים כאלה, ובגלל שזה "בנה לי את האגו" שיתפתי עם זה פעולה ועשיתי מאמץ להראות שאני יותר ממה שאני וככה התגלגלתי.
לקראת השחרור, פנו אליי דרך חברים לגבי עבודה בתפקיד לא רע בכלל אבל שהוא גדול על הידע ועל היכולות שלי בכמה רמות, ואמרתי לעצמי שמקסימום ארוויח משכורת לא רעה עד שיבינו שאני לא מתאים - אבל גם פה האגו שלי נכנס לפעולה והעמדתי פנים שאני יכול לעשות את זה. בינתיים גם פה התגלגלתי איכשהו בלי שאף אחד יעלה עליי, ועכשיו החליטו לקדם אותי לתפקיד שאני לא מאמין שאצליח להמשיך עם האלתורים - ועשיתי את אותה הטעות והסכמתי.
היו מקרים במהלך השנים שניסיתי לרמוז למנהל ועוד אנשים על היכולות שלי, אבל או שאמרו לי שאני צנוע או שזה התפרשן הפוך לגמרי (שאמרתי שאני יודע הרבה פחות מאחרים בצוות ואני משלים ידע מגוגל לפי המשימה שאני צריך לעשות, המנהל אמר שאף אחד לא יודע הכל וזה מצוין שאני חוקר ולומד במקום לעשות לפי מה שאני יודע וזהו....) .
עכשיו, אני כבר מותש משנים של ההרגשה שעוד רגע יעלו עליי (והיו כמה אנשים בעבר שאמרו לי "אתה לא כזה חכם כמו שאתה נראה" והם לא ידעו כמה הם צדקו), ולהמשיך לחיות בשקר הזה, ומצד שני אני מבין שמשכורת בתפקיד שיתאים לי תהיה הרבה יותר נמוכה והגרידיות עושה את שלה.
מה אתם הייתם עושים במצב דומה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות