אז ככה..
אני בת 30 ואני יושבת בבית של ההורים כבר 4 שנים בלי עבודה, בלי חברים ובלי שוב סיבה לקום בבוקר.
תמיד הייתי מעט דיכאונית וחרדתית אבל זה מעולם לא פגע לי בחיים, זה היה מאט אותם אולי או משנה אותם מעט אבל מעולם לא עצר אותם לגמרי.
אני מרגישה כאילו אני תקועה בגיל 26!!!
אני חרדה תמיד אני פוחדת מהכל,
הפחד הזה מקפיא אותי מונע ממני לעשות הכל.
יש ימים שאין לי מושג למה אני בכלל חייה.
ניתקתי קשרים עם כל החברים שלי.
לפני 3 שנים יצאתי לעבוד וזה פשוט שבר אותי, עבדתי חודש שלם וחזרתי לסוג של שיגרה ואחרי זה פשוט נשברתי, נפלתי לתהום ולא מצאתי סיבה לחיים, ניסיתי להתאבד עם המון (המון) כדורים, פינו אותי לבית חולים אשפוז של 5 ימים הפניה לשיחות והייתי בבית, לא הלכתי לשיחות, בבית אנחנו לא מדברים על מה שהיה,
אם בטעות אומרים משהו על זה אז "הייתי חולה".
ומאז פשוט לא ניסיתי אפילו לצאת מהבית.
אחרי המקרה "שהייתי חולה" ניסיתתי פסיכולוגית מפגש או שתיים, והיא הציעה פסיכיאטר וכדורים - מה שאני בחיים לא אסכים! אז ויתרתי על זה.
המשפחה ניסו בשנה שניה וחצי הראשונים להוציא אותי מהבית אבל ללא הצלחה עכשיו כאילו הרימו ידיים הפכתי להיות חלק מהטפט זה רגיל שאני בבית.
בנוסף יש את העיניין הכלכלי שרק המחשבה חורא לי הנשמה,
לא עבדתי 4 שנים ואני בחובות נוראיים מה שמוסיף ללחץ.
יש לי ימים רעים שהם -ימים שקשה לי עם העולם ולעולם קשה איתי.
יש ימים שהם - בסדר שהמחשבה היא "יופי הם עברו"
ויש ימים טובים - כמו עכשיו שאני מרגישה נורמלית שאני רוצה לעשות ולפתור הכל.
עכשיו השאלה שלי היא איך מתחילים? מה הצעד הראשון שלי?מה אחריו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025