היי,
אמא שלי תמיד הייתה קצת מוזרה וחרדתית, אבל עכשיו שטיפה התבגרתי, אני שם לב יותר ויותר למוזרויות שלה ושהיא בעצם נמנעת מכל דבר קצת עמוק. אני חוזר הביתה וזה כזה שלום מה נשמע איך הולך וזהו פחות או יותר...
אם אני מסתכל על *כל* החיים שלי, לא היה אפילו פעם אחת (!!!) שיחה אמיתית / עמוקה / רגשית איתה. היא אולי נישקה וחיבקה אותי במצטבר כל החיים (מהגיל שאני זוכר מן הסתם) אולי 10-15 פעמים. וזה לא רק איתי ככה, זה עם כולם ככה אני חושב...
יש לה כמה חברות, אבל או שהן מוזרות כאלו או שגם איתן הקשר נראה שטחי.
אבא שלי הוא באמת עם מחלות נפשיות, אך זה לא ניכר בחוץ, לפחות לא בפרק זמן קצר, אם גרים איתו יודעים.
אם תשאלו אותי שאלות עליה כמו: מה היא הכי אוהבת לאכול / שיר אהוב / מה הערכים החשובים עליה / מי נתן לה השראה בחיים / מה שיר / ספר / סרט אהוב עליה / מה הצבע האהוב עליה / איזה חלומות יש לה / מה רוצה להגשים בחיים - ממש כל שאלה ושאלה כזאת - באמת שעל 99 אחוז מהשאלות אענה שאין לי מושג...
אשמח מאד אם יש כאלו שיוכלו להזדהות איתי או להסביר לי יותר מה יש לה, וגם - האם "לוותר" עליה מבחינה רגשית? אני מבין שאני לא יכול לשנות אותה... והיא יותר מדי "מקובעת" ומבוגרת בשביל טיפולים עמוקים... זה לא יעזור לה...
אז כל החיים אחיה עם אמא נכה באחוז כזה או אחר או אפילו 100% נכה רגשית? שהכל שטחי ולא אמיתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות