ההורים לועגים לי ולא מבינים שיש לי בעיות נפשיות

ההורים שלי פרימיטיביים במקצת בכל מה שקשור לפסיכולוגיה ולנפש האדם.
אני בחורה בת 23, נראית ממש טוב, מטפחת את עצמי, אני מאוד אינטליגנטית ועצמאית, כשרונית ורגישה.
במשך כל חיי תמיד קצת "התבלטתי" מאחרים במיוחד בהיותי ילדה קטנה, ותמיד המורים בבית הספר ואנשים מבוגרים אחרים היו נותנים לי להבין שיצא ממני משהו טוב בחיי הבוגרים. שאני אגיד לגדולות.. האמת אני גם מרגישה ככה, אני מרגישה שיש לי הרבה פוטנציאל להצליח אבל הבעיה היא שפשוט אין לי את המוטיבציה והכוחות הנפשיים לכך.
איבדתי כבר את כל הרצון בכלל לנסות... כאילו שום דבר לא נראה חשוב מספיק בכדי לקום מהמיטה ולצאת מהבית ולהתחיל לפעול.... בסופו של דבר זה הכל שטויות וכולנו מגיעים לאותו מקום- לקבר. אז בשביל מה לרוץ כמו עכברים בתוך גלגל?
כבר שנתיים בערך אני באון אנד אוף של תעסוקה/חוסר תעסוקה
כרגע אני במצב של חוסר תעסוקה+חוסר חיי חברה במשך שלושה חודשים. שלושה חודשים אני לא יוצאת מהבית. רק מתעסקת במחשב ובטלוויזיה. בורחת מהמציאות....
אני מאוד רוצה לצאת מהמצב הזה אבל אני פשוט לא מצליחה בכוחות עצמי. הגעתי למסקנה שאם אף אחד לא יבוא וירים אותי אני פשוט אשאר ככה על הרצפה.....
הייתי מאוד רוצה שההורים שלי כבר יבינו שצריך לטפל בזה ויקחו אותי לאיש מקצוע או שינסו לדבר איתי על זה מכל הלב, אבל במקום זה הם פשוט לועגים לי ומסתלבטים עליי שאני לא עושה עם עצמי כלום ושאני כלומניקית וכו' וכו'... וכל יום מחדש הם שואלים אותי "נו?? עד מתי את מתכננת להמשיך ככה??" הם גורמים לי להרגשה ממש רעה וזה מעכב את הצמיחה שלי עוד יותר. :(
מה הם לא רואים שאני זקוקה לעזרה?? הם לא רואים שהמצב הזה שאני נמצאת בו נובע מסיבה כלשהי?? שאני לא סתם הגעתי לזה? איך הם יכולים להיות כאלה טיפשים ועיוורים?
הייתי מאוד רוצה לדבר כבר עם פסיכולוג או איש מקצוע אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי. זה יותר מדי יקר. אין לי כוח כבר לנסות להסביר להורים שלי כלום (ניסיתי בעבר) אבל כל דבר הם מבטלים בהינף יד צוחקים לי בפרצוף ואומרים שאני מדמיינת ושאני מחפשת תירוצים לא לעשות עם עצמי שום דבר.
קשה לי ככה אני כבר לא יודעת מה לעשות....
הבנתי שיש את מרפאת בריאות הנפש הציבורית או משהו כזה שאפשר לדבר עם מישהו בחינם, אבל הבנתי גם שזה לוקח הרבה זמן עד שמזמנים אותך לתור, זה לא כמו פסיכולוג פרטי שאתה יכול לקבוע מתי שבא לך וכמה שבא לך, זה קצת מוגבל.. ואני לא רוצה שיתעדו את זה בתיק הרפואי האישי שלי.
מה עושים? אני עוד שניה משתגעת.