הסיפור שלי מתחיל ככה,
אני הילדה השקטה הזאת בכיתה שאף אחד לא שם עליה.
יש לי חברה אחת שרק איתה אני מרגישה שאני יכולה לספר לה הכל.
כשהיא לא נמצאת בכיתה זה כבר סיפור אחר,
אני הולכת לשירותים ובוכה ואומרת לעצמי:"מפגרת, סתומה, ילדה מטומטמת ואפילו יותר גרוע..."
אני לבד ואין לי את האומץ הזה להתחיל שיחה.
תמיד אומרים לי:" פשוט תדברי יותר ותתחילי שיחה"
אבל הבעיה היא שקל להגיד אבל לא לעשות, לילדים אחרים אין אומץ להתחיל שיחה כמו רוב הילדים.
בנוסף לזה יש לי לחץ חברתי אבל לא מה שאתם חושבים, הלחץ החברתי שלי הרבה יותר גרוע! אני מסמיקה מרוב בושה ומזיעה בידיים כשכולם מסתכלים עלי או שמקובל/ת מדבר/ת איתי!!!
אני ישר מרגישה מובכת ואז זה קורה לי ואחרי שזה קורה לי ילדים מרכלים עלי.
אני הילדה הזאת שעוזרת לכולם לא משנה כמה פעמים אותו הילד העליב אותי. אני סולחת וממשיכה הלאה כאילו זה לא קרה, אבל בלב זה עדין נשאר ולא עובר.
אני לא מבינה למה אין לי חברים....
מחר אני חוזרת לבית ספר ואני מפחדת
פליז תעזרוווו דחוףףף תודה לכל מי שקרא עד לפה❤❤❤❤❤❤ אוהבתתתתת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025