גרה בחו״ל לבד עם ילדה, איך להציל נשמתי ונפשי מההרגשה הכואבת הזאת?

אני גרה בחו״ל כבר 10 שנים נסעתי בת 23 בערך .אני בת 35 היום .
לפני 7 שנים הכרתי פה מישהו ולאחר 3 שנים של זוגיות מדהימה בהתחלה וסוף נוראי נכנסתי להריון בדיוק כשנפרדנו החלטתי שאני רוצה את הילד אני עושה את זה בכל מחיר הוא החליט להצתרף ולנסות בכל זאת אבל הוא היה לא נעים אליי ושנאה נבנת בו כלפיי יום יום בנוסף חברתי הטובה ביותר פה החליטה קיבלה מידע שגוי שאני אמרתי עליה והחליטה לא לדבר איתי יותר מאותו היום :( לא מבינה למה היאהייתה ככה נפגעתי מזה מאוד. האבא של הילדה עזב באותו הזמן לישראל ונשארתי לי לבד בחול להלחם עם החיים ולגדל ילדה , עבר הזמן והשנים חלפו הילדה גדלה ואני נשארתי לבד עבדתי בכל מה שאפשר כדי להתקיים ללא חברים ללא בן זוג ללא הורים שתומכים זה כבר עוד סיפור נפרד בקצרה ההורים שלי לא שם בשבילי ומבחינתם מאז שעזבתי אני כבר לא חלק מהחיים לדעתי בטלפון זה מדהים עד שנפגשים .
אז לפעמים אני שואלת את עצמי איך נפלתי בין בכיסאות של החיים ומצאתי את עצמי לבד לרכוש חברים זה קצת בעייתי בחול במיוחד שהזמן היחידי שיש לי הוא לעבוד ולטפל בילדה ואם יש זמן זה לבד בסלון אז חברים נכנסים פה לקוביה רק מי שהיה איתי בדרך , ולא היו כאלה .. אנשים לא באמת חברים פה שם בכל מקום גם אלה שיש אין אמון באף אחד . נורא עצוב לי ונורא עמוס לי אין לי למי אפילו לספר את כל זה . שיבין ולא ישפוט ושלא יגרום לי להיות עוד יותר לבד ולפגוע בי. אני חייבת לציין שאני בעיקרון נראת טוב מאוד פלוס אני קצת ביישנית בשנים האחרונות אבל אני מרגישה שאני לא היפה הזו שהיתה
בין השורות בסיפור יש עוד הרבה שקרה כמו סרט אפילו ממש סידרת מתח מלאת הפתעות כל הדרך הכל אינטנסיבי ומאוד אקסטרים הייתי חייבת לספר בקצרה :) . אני היום לאחר כמה שנים של השרדות לבד בסוף בניתי עסק לבד והשכרתי בית לבד ורכב נחמד לי ולילדה הגעתי למצב שרמת החיים טובה לא גבוהה אבללא נמוכה מכבדת ומוערכת מאוד . אבל עכשיו נשארתי לבד התעוררתי מהמסע הכללכלי ומחלק מצב נפשי אחד בלי אף אחד לשתף את הגאווה שלי באיך ניצחתי את הקושי הזה . אבל לא בשביל זה אני לא רוצה להיות לבד .. אני בסהכ רוצה שיוהבו אותי ולהרגיש חלק ממשהו כן אזבטח אתם אומרים אזבואי לארץ מה את עושה שם לבד .. אזניסיתי את זה כבר והמשפחה שלי לא רצתה לעזור לי לגור איפה שהו לאחר הקרייסס קשה להתחיל בארץ אם אין לך אף אחד וכסף הרגשתי תיירת זרה בישראל יותר מאיפה שאני . לא מצאתי עבודה בשעות שיכולתי למשכורת שאוכל להשכיר איתה דירה בלי אוכל בכלל ... עצוב הייתי כל כך רוצה להיות בישראל ליד ישראלים ואנשים שאולי יזכירו לי איך היה יכול להיות משפחה . כלכלית זה לא אפשרי . ברחתי בחזרה לכאן והתחלתי שוב מחדש מאפס שוב פעם ..אבל כאן היה יותר קל לטפס ולהצליח מבישראל משום מה .. והגעתי עד הלום .לקח לי שלוש וחצי שנים לעמוד על הרגליים .בינתיים הזמן והגיל חולף ... נשאר לי להיות גאה בעצמי ולהודות לאלוהים לכל רגע שנתן לי מתנה ילדה משהו שהוא בכלל לא מובן מאליו . אני לא ישנה בלילות כבר 3-4 שנים קמה כל יום ב4 בבוקר היה לי אולי שבועיים לא רצופים במהלך כל השנים שישנתי לילה עד הבוקר ב8 . הלב שלי תמיד דופק חזק ונבהלת מהר וכואב והלחץ בחזה מתקיף אותי בדרך כלל לפני השינה ואיך שאני קמה ב4 בבוקר . אני לא יודעת מה אני צריכה או מה לעשות אני בהחלט בן אדם אופטימי טיבעי ושמח מאוד למרות הכל כי זה מה שמחזיק אותי לחייך ללא סיבה וזה יוצר את הסיבה והשמחה לבד רק מלחייך חיוך קטן לעולם :) משנה המון באמת ה הקסם הקטן שלי :) אבל זה לא משנה את המצב אני יודעת שרק אני יכולה לשנות אני רק לא יודעת מה ואיך
אני הייתי שמחה אם מישהו יכול לתת לי עצה איך להציל נשמתי ונפשי מההרגשה הכואבת הזאת שיוצרת לדעתי עוד יותר את הלבד .. פעם כתבתי שיר שהייתי בת 15 לפני שהייתי כל כך לבד ..אולי...
. לבד כי אין אף אחד
מול מבט של שלג היה ברק לבן
מול מבט של פחד היה רגש לא מובן
אל תביט בתוך עייני
כי אסור שתראה
אל תביט בתוך הצער
שלא תבין מה לי קורה

לא יודעת מה הקשר אבל זה מהדהד לי בראש כמעט כל החיים ההרגשה הזו מאז...
אולי רק פרופסור יפענח את האפקט פרפר שקרה לי בחיים חח :) רק חיוכים הכי חשוב וחג שבועות שמח :)