פטור על נפשי או שינוי תפקיד לג׳ובניקית עם יומיות (בלי זלזול) ?

היי. אני כבר (חחח "כבר" - הריי חודשיים זה כ"כ הרבה זמן...) חודשיים וחצי בצבא, תכלס, כמעט שלושה. טירונות...מה יש לומר. התגייסתי בתור לוחמת חי"ר - טירונות 06 בבסיס סיירים (20 דקות מאילת ואיזה 5 שעות נסיעה מהבית שלי). אממ...בסדר לי. כאילו, זה סביר. לא ממש מזליסטית - גיוס קורונה, אז מהבקום סגרתי 45 יום עד שחזרתי הבייתה בפעם הראשונה. יצאנו ל4 ימים ואז חזרנו וסגרנו שבועיים וחצי בערך. בזמן הזה היה לנו שבוע פקלים וקיבלתי פקל קלע (למי שמבין במה מדובר ולמי שלא...), עברתי את ההסמכה. בכללי ממש רציתי את הפקל הזה, ו...קיבלתי. אני חיילת טובה - לא עושה בעיות, משתדלת לעמוד בזמנים, משתפת את המפקדת בבעיות שלי לפעמים. אבל אממ...אחרי היציאה הזאת הבייתה, לא חזרתי לבסיס. גימלים, זה...בקיצור כרגע אני בנפקדות. כבר 4 ימים. קשה לי מבחינה נפשית. לא בטוחה אפילו איך להסביר. כל פעם (טוב, היו רק שתיים אבל עדיין) החזרה לבסיס כל כך קשה לי, בבית אני בוכה את החיים, חטפתי כבר כמה התמוטטויות עצבים בגלל זה, כרגע - לא בכיתי כבר כמה ימים, מיום הנפקדות, שזה ממש וואו כי בחודשיים האחרונים לא נראלי שהיו לפחות יומיים ברצף בלי בכי אצלי. אני רוצה לקבל פטור מהצבא, המפקדת שלי יודעת שקשה לי, יש לי תור לקבן שבוע הבא, ו...דיברתי גם עם עורך דין צבאי, סתם לייעוץ כזה. שוקלת באמת להיעזר. אז מה שזה לבזבז כסף, אבל הוא יוכל להפנות אותי לפסיכיאטר שיביא חוות דעת וזה יכול לעזור לפטור + אני בנפקדות (עם נשק) אז....יהיה לי משפט וכל זה, אולי יעזור. בקיצור. אין לי ממש שאלה ספציפית. יש יותר מדיי... אם לצאת מהצבא אחרי 3 חודשי שירות (שזה בעצם אפילו בלי לסיים טירונות...) מה אני עושה הלאה? איפה אני אמצא עבודה? איזו? מי ייקח אותי בכלל לעבודה כלשהי שהיא לא מלצרית או משהו...? אני רוצה ללמוד, אבל לא בטוחה מה. לא יודעת גם אם אצליח עכשיו. אוף. פשוט לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי וצבא זה אחלה "הפסקה" כדי לחשוב על זה קצת, אבל מצד שני אני כל כך שונאת מסגרות ולא מרגישה שרוצה לחזור לזה... לא רוצה שוב להרגיש שבורה כל הזמן ולהתפלא מאיפה כמות המים הזאת בגוף שלי לכל הדמעות האלה....
מצד שני. אני מוותרת לעצמי. ברור שאני יכולה לשרוד את זה, אני אשרוד אם לא תהיה ברירה. כל הקטע שיש אותה ו....אני בתסביכים על מה לעשות עם החיים שלי. יודעת שאני נשמעת דפוקה ובספק שיהיה למישהו כוח לקרוא את החפירה הזאת בכלל.... אה כן, עוד משהו - העיפו אותי מהבית ברגע שלא חזרתי לבסיס, אני גרה אצל חבר שלי כרגע, זמנית. כל השבוע הזה לא עשיתי כלום, מהבית אפילו לא יצאתי. מרגישה פשוט זוועתי. נפשית. אבל לפחות לא סובלת יותר, רק ייסורי מצפון וחוסר הבנה של מה עובר לי בראש בכלל עם כל השטויות שאני עושה. בחיים לא עשיתי בעיות. בבית ספר - ילדה טובה, ממושמעת, מצטיינת. בצבא - בד"כ ילדה טובה וממושמעת, פשוט שיודעים שקשה לה נפשית קצת... אבל המצב שלי יכול בשנייה להשתנות מחיוך לרצון פשוט ליפול על הרצפה ולהגיד לכולם לעזוב אותי בשקט, חייבת הפסקה מהחיים. ו....טוב, כרגע אני בהפסקה. השאלה, מה הלאה...?