קשה לי לראות את אמא ככה, מסתכלת עליה ורואה ילדה קטנה אבודה, מה לעשות?

אין לנו משפחה בארץ וגם משפחה גדולה בכללי, ואמא שלי לא בקשר טוב איתם חוץ מזה שהיא מדברת לפעמים בסקייפ עם סבא וסבתא שלי, שהם כבר זקנים (אין לי אבא). אני רואה שהיא בודדה ובטוחה שהיא מרגישה ככה ואין לה שום חברות בארץ וגם הקשר של המשפחה שלנו לא כזה טוב, אנחנו לא מאוחדים. היא נורא לחוצה, כל הזמן דואגת לגבי כסף, זה הגיע אפילו לזה שהיא דיברה איתי פעם על זה שהיא חשבה לעשות תאונת דרכים ולמות לפני גיל 65 רק כדי שנקבל כסף מהביטוח. אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל אני מאוד אינטואיטיבית ויש לי אינטלגנציה רגשית די גבוהה ואני יכולה להרגיש אנרגיות של אחרים, והאנרגיה שלה ממש עצובה וריקה. זה נראה שיש בה המון עצב ודברים לא פתורים עם העבר שלה (היה לה עבר ממש קשה וגם הילדות שלה לא הייתה טובה לפי מה שהיא מספרת, וגם לעלות לארץ זה נורא קשה ולהתחיל הכל מחדש לבד). אני מסתכלת עליה ורואה ילדה קטנה אבודה וזה באמת עושה לי לבכות כי אני אוהבת אותה כל כך ורוצה שיהיה לה רק טוב, ויופי אני בוכה עכשיו. יש לה חבר והם 5 שנים ביחד ואוהבים אחד את השני אבל בזמן האחרון יש להם הרבה ויכוחים והיא מאוד פאסיב אגרסיב בקשר ובכללי, אני לא רוצה בכלל להיות מעורבת בקשר שלהם ובדאגות שלה אבל היא משתפת אותי תמיד בזה ואין לי מושג מה לעשות. היא לא מאוזנת נפשית, היא רגישה כל כך (אני גם רגישה אבל זה מרגיש שצריך ללכת על קליפות ביצים לידה. אני אגיד מילה אחת בטון לא אוהב והיא ישר למה את כועסת. למה את מרימה את הקול. אני שותקת? למה את שותקת. היא נעלבת מכל דבר. זה משגע אותי) אפילו את העניין הזה של לרצות לעשות תאונת דרכים כדי שנקבל כסף היא אמרה ליד אחותי הקטנה שזה ממש לא מתאים בעיניי לערב ילדים בדברים כאלה, זה באמת יכול לעשות טראומות. מה עושים עם זה? היא לא תלך לפסיכולוג כי זה יקר, היא חוסכת כל הזמן רק כי היא מפחדת מהעתיד, היא חיה בעבר. אני רוצה להתחיל לעשות שירות לאומי ולצאת מהבית ולעבוד ולחסוך ולחיות את החיים שאני רוצה אבל מרגיש שיש לי אחריות מסוימת עליה. כאילו, היא זאת שמרגישה שיש לה אחריות עלינו אבל אני מנסה לחשוב שעוד 20 שנה היא תהיה בת 66 וכל מה שהיא עשתה זה לחסוך כסף ולא להנות מהחיים במלואם ולחיות בחרדות רק כדי שיהיה לנו "טוב"? זה עושה לי רע לחשוב על זה שבן אדם שאני אוהבת ימות בהרגשה הזאת. אחיות שלי לא מכבדות אותה בתור אמא, אין תקשורת טובה במשפחה. והיא חושבת שכסף זה מה שיעזור. אם המצב לא טוב ככה הוא גם לא יהיה טוב עם מיליון שקלים בבנק. מה לדעתכם צריך לעשות במצב כזה? איך מטפלים/פותרים/משפרים את העניין?