מבקשת שלא תשפטו.
יש לי קטע כזה שאם אני לא אהיה עם גבר שגדול ממני בהרבה שנים אני אהיה לבד, כי אני לא אוהבת ואפילו סולדת מגברים צעירים, במיוחד עם הדור של היום שחוץ מאינסטגרם ומועדונים אין להם כלום בראש ואם הם לא בקטע של אינסטגרם ומועדונים אז הם פשוט לא נראים טוב. אז הכרתי מישהו בגיל 44, הוא גרוש ויש לו ילדה, אבל זה לא מפריע לי. מהרגע הראשון נדלקתי עליו. הוא גאון ברמה כזו שאין דבר שהוא לא יודע. בכל ויכוח או דיון הוא תמיד יוצא צודק, משהו שאף פעם לא נתקלתי בו. הוא הכי רומנטי שיש ותמיד מבשל ומפנק ודואג ויש לו טעם מושלם בהכל, עד כדי כך שאני מוצאת את עצמי מתייעצת איתו לפני שאני קונה בגד מסויים. אף פעם לא שתיתי אלכוהול עד שהכרתי אותו והוא פתח לי עולם שלם של יינות וויסקי ופשוט תמיד קולע לטעם שלי. אני יכולה לדבר איתו על הכל ונתפתחת אליו כמו שלא נפתחתי עם אף אחד אחר. הוא יודע כל דבר עלי כמעט, גם דברים שאני מתביישת להגיד להורים והשיחות שלנו תמיד עמוקות ומרתקות.
הבעיה היא הסטיגמות שיש תמיד עם קשר כזה ואני יודעת שגם הוא חושב על זה לפעמים ואולי לא מבין למה אני איתו, כי אני צעירה ויפה ויכולה להיות עם כל גבר בגילי, אז אולי הוא חושב שזה בגלל כסף או משהו, כמו שאני לפעמים פוחדת שכל מה שהוא רואה בי זה גוף יפה. הוא אמר לי בהתחלה שאם מקסימום זה לא ילך בינינו, הוא תמיד יהיה שם בשבילי ושנוכל להיות חברים טובים, אבל אני רוצה יותר מזה ולפעמים זה נתקע, כי לא יודעת עד כמה הוא סומך עלי. אני לא יודעת מה לעשות ואם לוותר ולשכוח אותו או איכשהו להמשיך.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות