זה מה שעובר לי בראש כשאני מנסה לנהל שיחה רגילה עם משהו:
אז נגיד אמרתי למשהו היי מה קורה? ואז אני חושבת רגע למה אמרתי היי מה קורה?מה אני האמיתי היה אומר באמת? ואז לפי המחשבה הזאת של ״מה אני האמיתית הייתה עושה/חושבת/אומרת? ולפי זה אני עושה דברים.כשאני חושבת על זה,לעשות דברים ככה זה ההפך מלהיות אותנטית,כי אולי זה בכלל לא מה שאני האמיתית הייתה אומרת אולי זה סתם רעיון בראש שלי למה שאני האמיתית הייתה אומרת,אז אני משנה טקטיקה ומנסה לחשוב על זה בצורה אחרת,אז אני אומרת לעצמי אולי הדבר הראשון שאת חושבת עליו תגידי וזה מה שיהפוך אותך לאמיתית.ואז אני מדברת עם משהו ובאותו הזמן בוחנת את עצמי כדי לראות אם כל מה שאמרתי הוא אמיתי ומה שאני באמת חושבת,ואז אני כל הזמן חושבת רגע איך אני יודעת שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו,ואז אני מנסה לדמייןבראש סיטואציה על איך הייתי מדברת עח זה היה משהו שאני קרובה אליו ואז לפי זה חדבר עם אנשים כי כשאתה מדבר עם אנשים שקרובים אלייך אתה אומר מה שאתה חושב ואז כל השיחה אני רואה את עצמי מהצד ונותנת הערות לאם זה נראה לי דומה או לא למה שהייתי אומרת אם הוא היה בן אדם שאני קרובה אליו ואז אני חושבת לעתמי שאולי כל הטקטיקות האלה רק הורסות לי ועושות את המצב יותר גרוע אז אני משכנעת את עצמי להפסיק לחשוב על אבל אז אני חושבת על זה שאני מנסה להפסיק לחשוב על זה.אני יודעת שאני מכניסה את עצמי לחרא ולחרדה ולאי שקט נפשי אבל אני לא מצליחה לגרום לזה להפסק כי זה לא נגמר אף פעם,זה כמו לנהל שיחה עם עצמך של
״מה? מה מה? מה מה מה? מה מה מה מה? מה מה מה מה מה? מה מה מה מה מה מה?״ אין לזה סוף אני לא יודעת מה לעשות ואם למשהו גם יש את זה או היה לו ומה עזר לו לצאת מהחרא הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות