שלום
אני לא בטוחה שאני כותבת באזור הנכון אבל הבעיה שלי זאת אמא שלי
אני בת 29 גרה אם הבן זוג שלי בדיקה נפרדת
לפני שיצאתי מהבית אחרי שסיימתי שירות בצבא גרתי אצל אמא שלי והייחסים היו קשים בבית , הרבה ריבים ,הרבה חוסר הבנה אחת של השניה , המון לחצים והמון צרחות המון אמוציות ובמשך שנים ארוכות סבלתי בשקט גם סגרתי הרבה שבתות בכוונה העיקר לא לחזור הביתה לצרחות וזה המשיך עד שהשתחררתי מהצבא , שבוע לאחר שהשתחררתי היה פיצוץ גדול עזבתי את הבית ואותה ועברתי לגור לבד ולא חזרתי מאז לגור איתה . אנחנו שומרות על קשר ,היחסים שלנו טובים כשאנחנו לא ביחד אני מבקרת אותה כמה בתדירות גבוהה למרות שאחרי כמעט כל ביקור יש פיצוץ ואני חוזרת הביתה מותשת נפשית וצריכה כמה ימים כדי לחזור לעצמי . מאז שעזבתי את הבית היא התחילה להתלונן שהיא בודדה
והיא גרה לבד והיא צריכה שאני יבוא אליה יותר ואני הקשר היחיד שלה לעולם החיצון זה היה פעם ואני לא נכנעתי ללחץ הזה והרבה פעמים ניסיתי לתת לה עצות , אולי תלך לטיפול ויעזרו לה שם אבל היא לא מאמינה בטיפולים פסיכולוגיים ואין טעם להמשיך לשכנע אותה ... אני כן הלכתי לטיפול ואמרו לי שם שאני צריכה לדאוג לשפיות שלי ולהפחית את הביקורים אצלה וכמו אמא טובה היא יושבת על המצפון... ואני חיה תחת עננה הזאת הרבה זמן .. עכשיו בתקופת קורונה אני לא מבקרת אותה בתירוץ שאסור להתקרב למרות שהיא לא בקבוצת סיכון (אבל היא לא חושדת) ומאוד טוב לי עכשיו ... אני ניסיתי להסביר לה מיליון פעמים שהיא עכשיו בגיל הכי טוב להתחיל לחיות את החיים שלה היא בת 49 , נראת מעולה לגילה אבל בגלל האופי הקשה שלה היא חושבת שהיא כבר רגל אחת בקבר ותמיד מתרצת ככה וקשה לחיות ככה ,בן אדם שלא רוצה לעזור לעצמו ורק רוצה שאחרים יטפלו בבעיות שלו ...חשבתי אולי יש כאן מישהו שעבר משו דומה למקרא שלי או סתם מישהו עם עצה או סתם מישהו שמבין ... יוכל לייעץ למרות שאני בעצמי לא הבנתי מה שאלתי ,יותר שפכתי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות