מאז שהייתי ילדה קטנה הייתי מאוד מופנמת, חכמה, שקטה וצנועה וכולם קראו לי ילדה בובה שלא ראו בחיים שלהם.
עברתי אחרי זה דברים בחיים, גירושים של ההורים שלי, עוני, השמנת יתר, חרדה חברתית וכ'ו ובסביבות כיתה ה' כשהיה לי שינוי משמעותי בחיי התחלתי לקבל ציונים נמוכים אבל עדיין נחשבתי לילדה החכמה בגלל האופי שלי.
בכיתה ז' השתפרתי חברתית אבל שיניתי את עצמי לאט לאט עד שנהייתי מישהי שאני לא מכירה, הציונים שלי נפלו ואף אחד במשפחה חוץ מאמא שלי לא ידע. נשארתי הילדה החכמה החמודה בעיני כולם אבל בפנים ידעתי מה נהיה ממני וסיימתי בגרויות בממוצע של 83 וכולם חשבו שאני חרשנית ואקבל 90+ ועכשיו אני אפילו לא מצליחה לעבור פסיכומטרי ולהתקבל לאוניברסיטה טובה.
זה ממש פגע בי היום כי בן דוד שלי אמר שהוא תפס ממני בתור ילד שאני ילדה חכמה עם ראש על הכתפיים וההורים שלו תמיד אמרו לו להיות כמוני והוא גילה שאני לא.
אני לא מוכנה שבני הדודים שלי יצליחו ממני בחיים, זאת בושה בשבילי וניסיתי להשלים פערים וללמוד אבל יש לי בעיות קשב וריכוז ואני תקועה מאז הצבא באותו מקום. אני לא מי שהייתי ובחיים לא אחזור להיות מי שהייתי, זה אבוד ואני פשוט אכזבה של כולם.
מה לעשות? בחיים לא אלמד מה שארצה ואגדל להיות מישהי שאני לא סובלת ואנשים ישאלו מסביבי מה עבר עלי ואיפה טעיתי.
אני לא מאשימה אף אחד חוץ מאת עצמי ואני באמת עייפה כבר להילחם את המלחמה הזאת בעצמי. מה לעשות? איך להחזיר את החלק הטוב שבי שאיבדתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות