הם מעליבים אותי וקוראים לי בשמות גנאי, לא יכולה לסבול את ההורים שלי

אל תשפטו אותי בגלל הגיל שלי!!!!!!!!!

טוב כפי שבטח הבנתם, אני וההורים שלי לא בקשר הכי מושלם בזמן האחרון. הם גורמים לי להרגיש כאילו הם מצטערים שהולידו אותי, שאני מיותרת במשפחה, שאני הורסת כל אירוע משפחתי והלוואי שלא הייתי שם בכלל. עד שנה שעברה, אני הייתי התלמידה המושלמת, 100 בהכל, לא הכי חברותית (זה כבר נושא אחר, מגיל קטן אני שונאת חברה ואנשים, אוהבת להסתגר בחדר), שקטה וחמודה. עד שנמאס לי. הם היו מצפים ממני למאיות בכל המבחנים ובכל העבודות כי ככה הרגלתי אותם מגיל קטן, ואז כשהתחיל להיות יותר קשה, והתחלתי לרדת בציונים זה התדרדר. כשהייתי מוציאה 90 הם היו מעקמים את האף, כשהייתי מוציאה 80 הם היו אומרים תראי מה קורה לך פעם היית מושלמת ומידי פעם שאני כבר כן מוציאה ציונים טובים "טוב שנזכרת באמת". זוכרים קודם שתיארתי את הקטע החברתי שלי? הם ממממש לוחצים עליי בקטע הזה. הם מכריחים אותי להיפגש עם אנשים שאני ממש סובלת איתם, קובעים לי פגישות עם אנשים ומספרים לי אליהם 5 דקות לפני שאני אמורה להיות שם, ותמיד דואגים להעליב אותי ולקרוא לי בשמות גנאי. זה הפך לריבים וצעקות שלא נגמרים, תסכול, יאוש וכאב. "את כמו עכבר במערה. ואת נראת כמו איש מערות. מתי תתחילי להיות נורמלית כמו כל האנשים הא?" "כולם הולכים ורק את בבית. רואים שמשהו לא בסדר" "נ-מ-א-ס כבר ממך! הלוואי שהיית נעלמת! איזה שקט יהיה לנו בבית!" עד השיא של היום, שאמרתי לאמא שלי שאני רעבה והיא ענתה לי "לכי תיזדייני." היא אף פעם לא דיברה אליי ככה, וממש נפגעתי מזה. אנחנו כל הזמן בצרחות ואיומים בבית ואני מרגישה כמו ענב שהפך לצימוק. לפעמים אני נכשלת במבחנים בכוונה, ושמה להם אותם מול הפרצוף. המילים שלהם פוגעות בי! הם לא מבינים?! ואם זה לא מספיק, הם לא מפסיקים להשוות אותי לאחיות המושלמות שלי. הם כל הזמן מספרים למשפחה, לחברים, כמה שאני נוראית. הם אומרים לאחיות שלי "אל תהיו כמוה" כאילו שאני עשיתי משהו ממש רע. וזה נורא מעליב אותי. עוד משהו שמעליב אותי, זה כשהם שומעים שאני בוכה, אבא שלי קורא לאחיות שלי, ומתחיל לחקות את הבכי שלי. סוג של יבבות כאלה של יסורים הוא הופך אותם. בגלל זה אני משתדלת לא לבכות, ותאמינו לי שזה קשה. אם אני כן בוכה, זה צריך להיות בשקט השקט כדי שהם לא ישמעו ויעשו ממני צחוק. פעם אחת ברחתי מהבית ל5-6 שעות וחזרתי בלילה, הכל נראה רגיל והם אמרו אוף, היא חזרה. לפעמים בא לי לברוח ליותר זמן, אבל אני גרה בחול רק איתם. רק עם 4 הנפשות האלה שגורמות לי סבל מתמשך. אני צריכה כתף. בבקשה תעזרו לי אני רוצה ללכת מפה!!