מאז שהתחיל כל עניין הקורונה ויצאתי לחל"ת ראיתי את החברים שלי קצת כי ההורים שלי בקבוצת סיכון ופחדתי לסכן אותם.מאז נכנסתי לבידוד וכרגע אני מתזזת בין באר שבע לכפר סבא כי סבתא שלי נמצאת על ערש דווי ונוצר מצב שאני כמעט לא בבית ולא זמינה.
מאז שהתחיל כל העניין עם הקורונה הרגשתי שחברים שלי התרחקו ממני אבל עכשיו אני מרגישה את זה בצורה קיצונית הרבה יותר.הם יוצאים בלעדיי ולא קוראים לי לצאת אני מרגישה שכל שיחה שאני מפתחת איתם היא בכוח ונמרחת סתם ובעיקר אני מרגישה שאני לא מוצאת את חברים שלי לצידי בתקופה שאני כלכך צריכה אותם
זה חברי ילדות שלי ואני יודעת שזה אולי ישמע טיפשי לחלק אבל מבחינתי חברים זה חשוב כמו משפחה בעיקר חברים שגדלתי איתם וכשניסיתי לדבר איתם ולפתוח את זה בקבוצת ווטסאפ אני מקבלת סינון
אני מבינה שאני כבר לא בגיל התיכון ואנשים באים והולכים אבל לי זה כואב לראןת שכל החברים שלי הולכים ממני ואני נשארת לבד
כשהיו לי רגעים שכן יכלתי לצאת אז כל אחד המציא תירוץ למה הוא לא יכול וכשאני לא יכולה לצאת הם תמיד יוצאים והם אף פעם לא קראו לי ליציאה איתם
אם למישהו יש עצה מה לעשות ואיך לא להרגיש לבד בתקופה כזאת שכולם עוזבים ומתרחקים אשמח לשמוע..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025