נמאס לי לחיות, אני נראה גרוע ברמה שאני כבר לא יכול לסבול

אני מגודל מאוד עם ראש ממש ממש ענק וגבוה 60 ס''מ רוחב ראש
מצח ענקית ורידים ממש מכוערים על הצדדים של המצח ומפרצים
הראש שלי רחב וההתרחבות לצדדים בולטת מאוד צד שמאל של הראש יותר רחב מימין
והמצח שלי יש לה צורת עצם מרובעת מכוערת מאוד ושלא נדבר על הפרופיל שלי ואני פשוט נראה כמו חייזר אני נראה גרוע ופשוט אין תקווה

כל החיים שלי צוחקים עליי שאני נראה רע ולפעמים אנשים אומרים לי את זה לא במטרה לצחוק פשוט אומרים לי "וואו הראש שלך ממש ענק" פשוט נפלט להם מהפה
אני פשוט מבין שאני מוטציה שזה מגיע למצבים שפשוט אומרים לי את זה ואפילו לא בקטע של להעליב
הראש שלי מילא גדול מילא מצח גבוהה אבל הצורה של הראש שלי על הפניםםם אין סימטריה ופרופרציה בעליל כאילו אלוהים פשוט לא רצה להשקיע בי שנולדתי

ואני לא אוכל שריטות אני בחיים שלי לא אהבתי את מה שאני רואה במראה ומגיל קטן ידעתי שאני נראה לא טוב ושונה מהילדים האחרים ומשהו לא בסדר בי
כמה שאני אנסה להיות חיובי ולעזוב את הדימוי העצמי זה פשוט לא עוזב אותי חברים וילדים מהבית ספר פשוט יורדים עליי אם בא להם ואין לי מה לעשות עם זה כל פעם שצוחקים עליי בגלל הראש שלי זה שובר אותי קרו אפילו מקרים השנה שהלכתי לשירותים בהפסקות לבכות מהסיבה שצוחקים עלי בגלל איך שאני נראה ומהמחשבה שאין לי מה לעשות עם זה

אני מרגיש את זה שאנשים חדשים שלא מכירים אותי אם זה בעבודה או בכל מקום אחר טיפה נרתעים ושמים לב לאיך שאני נראה ופשוט יורד להם מלהכיר אותי (אפילו מורים בבית ספר טיפה נרתעים ממני ורואים שאני ממש מגודל ומעוות)
אני בן אדם חברותי מאוד שקשה לו להיות לבד ואני מבין שלאנשים כיף להכיר אנשים יפים ונעימים בעין
וזה כואב שאני מבין שאני פשוט לא נראה בטוב בעין של אחרים אני רואה אנשים שמתחברים אחד לשני בקלות בלי להתאמץ הרבה ואני פשוט מקנא בהם
כי אין לי בעיות של להכיר אנשים אני לא דפוק וזה כואב שכמה שאני מתאמץ פשוט לא יוצא
ושלא לא נדבר על החוסר בטחון עם בנות שרק יורד עם הזמן
ועל המחשבה שאף אחת לא תצא איתי או תטרח להכיר אותי כי אני נראה זוועה
לא חושב שמישהי פעם ניגשה אליי להכיר אותי או להגיד לי איזה מילה בחייםםם

זה עוד יותר אוכל אותי כי אחים שלי הגדולים יש להם פשוט ראש נורמלי וההורים שלי נראים נורמלים לאף אחד מהם אין ראש גדול או מעוות פשוט יצאתי טעות גנטית
ואני חייב להוסיף שעם השנים צורת הראש גודלת נהיית אפילו גרועה יותר

אני פשוט מסתכל על אנשים ואומר לעצמי למה הם נראים ככה ואני נראה ככה פשוט למה
לא הייתי מאחל לאף אחד לעבור את מה שאני עובר מלחמה של יום יום להיות שפוי להרגיש איך שהוא טוב ולנסות איך שהוא לראות את הצד החיובי
פשוט סופג את החרא שלי כל יום ואין מנוח

זה עצוב שאני מגיע למצבים כאלה שאני פשוט הייתי עושה הכל בשביל שיום אחד אני יקום בבוקר ויותר בחיים לא יתעסק באיך שאני נראה ושאני ואהיה שלם עם עצמי ופשוט ימשיך בחיים שלי ויתמקד בטוב ובעתיד
אשכרה כתבתי שאלות באתר הזה בנוגע לנושא הזה עד עכשיו בערך כמה פעמים כבר

בסופו של דבר אני לא יודע כמה אני אוכל להתמודד ולנסות להדחיק את זה
כמה שאני לפעמים ירגיש טיפה יפה בסופו של דבר אני בחיים לא ירגיש טוב עם עצמי ואני חייב להפסיק לעבוד על עצמי שאני לא נראה כזה גרוע

אני לא אשקר שהיו לי מחשבות לא הכי טוב שבעולם שהלוואי שאני יעלם מהעולם הזה ואני לא יתמודד יותר עם חרא בחיים
או להתחיל לעשות סמים קשים עד שיתתפתח לי מחלת נפש ואני יהיה במסגרות כי פשוט אני מרגיש שאין לי מה להפסיד
ואני יודע מה זה סמים אני יודע מה זה בריחה מהמציאות ולהרגיש עם הסמים יותר טוב אני עשיתי סמים לא קצת
אבל מצד שני אני חושב מה יקרה לאמא שלי שתדע שקרה לי משהו רע ואיך היא תתמודד עם זה כי גם ככה המצב הנפשי שלה לא הכי טוב שבעולם לרוב וחרא בבית גם ככה

אני פשוט מרגיש שבעתיד אני לא אוכל להתקדם בכלום הצלקת הזאת בלב תהיה לכל החיים לא משנה כמה אני יגדל וכמה יתבגר ואגיע לגיל גדול
פשוט צלקת אחת ענקית שלא תיתן לי להתקדם בחיים ואני אפילו לא רואה קצה קטן של תקווה עם הנפש שלי
סוג של טראומה עם אנשים, סיטואציות עם אנשים, בעיקר חברתית אבל ממש לא רק חברתית אלא גם נפשית

עם הזמן מתחיל להיות לי יותר ויותר קשה בחברת אנשים פעם זה עוד היה בסדר אבל עכשיו אני כבר במצב ושכבר לא נוח לי לדבר עם אנשים בכלל

קשה להסביר את המצב... לא יודע מה יהיה איתי