היי.. אני בת 13 ובעוד שלושה חודשים אני בת 14 , עולה לכיתה ט'
זה עומד להיות ארוך... סליחה מראש.
אובחנתי עם סוג של דיכאון חרדות וחרדה חברתית, כול חודש יש לי פגישה עם פסיכיאטר. אני לא חושבת שאיי פעם המצב שלי יישתפר, כרגע בגלל הקורונה אין בית ספר וזה ממש טוב לי, בגלל החרדות והחרדה חברתית שיש לי אני מרגישה ממש חרא וממש לא טוב בשגרת בית ספר, כשאני הולכת לתחנת אוטובוס, כשאני באוטובוס, כשאני הולכת מהתחנת אוטובוס לבית ספר, כשאני הולכת בכללי בבית ספר, כשאני הולכת ללוקר, לשירותים.... אני פשוט לא מסוגלת. אני מעדיפה להיתקע בכיתה בלי ציוד והערה במשוב שלא הבאתי ציוד מאשר לצאת החוצה ללוקר... והמעברים האלה של השיעורים מכיתות לכיתות אחרות, אני לא מסוגלת. כשהשגרת בית ספר תחזור אני לא מסוגלת פשוט לא. אני רוצה לפרוש מבית ספר אני לא יכולה עם זה, ולא אכפת לי שלא תהיה לי בגרות אני רוצה רק לפרוש מבית ספר.
אמרתי את זה להורים שלי כמה פעמים אבל אמא שלי לא מסכימה. אני שמעתי באתר אחר על כמה ילדים שפרשו בכיתה ט' וחלק מהם פרשו מבעיות נפשיות.
כול מה שאני עושה כול יום (גם בשגרת בית ספר) זה לשבת מול המחשב, או לשכב בספה עם הטלפון, זהו. לא מתפקדת בקיצור.
אין לי חברות כולכך, אני מרחיקה את כולם ממני ובקושי מדברת.
כבר מתחילת ההסגר לא התחברתי לשיעורים בזום ולא הגשתי עבודות, ההורים מודעים לזה. הם יודעים שקשה לי, הם מנסים לעזור לי להיות איתי לתמוך בי.
אבל עדיין יש לי רצון למות והוא לא עובר.
הכול נראה לי כולכך חסר משמעות ולמה בכלל אנחנו חיים.?
אתמול אני וההורים שלי הלכנו החוצה לטייל קצת כדי לשמח אותי קצת ואמרתי לאמא שלי אמא אולי תאשפזי אותי וזהו?
אני לא כולכך זוכרת איך היא הגיבה אבל היא לא נראתה בעד..
אבל האם אישפוז יכול לעזור?
מה אם זה יעזור לי?
אני רוצה לעזור לי, אני מנסה, אבל איך אפשר בכלל?
כדאי לי להתאשפז?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות