אין סיכוי, המדינה כבר אבודה
לאחרונה יצא לי לחשוב על העתיד שלי ובכלל על העתיד שיהיה פה בעוד כמה עשורים, והגעתי למסקנה שלפחות בישראל אין באמת תקווה לעתיד טוב יותר.
נתחיל בזה שהאוכלוסיות שמתרבות פה בקצב הכי מהיר הן אלה שתורמות הכי פחות (כמובן לא כולם ואני יודעת שזו הכללה, אך מבחינה דמוגרפית זה המצב).
למשל האוכלוסייה החרדית מתרבה בקצב מהיר יותר מכל מדינת עולם שלישי באפריקה (לפי הלמ"ס שיעור הילודה אצל חרדים הוא 7.1 ילדים לאישה לעומת כ-6 ילדים במדינות עם הריבוי הטבעי הכי גבוה באפריקה). לא צריך להיות גאון במתמטיקה בשביל להבין שזאת בעיה - מדינה עם שטח מוגבל, שקצב הילודה בה הוא מהגבוהים במערב. וכשמנתחים לפי אוכלוסיות זה ברור שעוד דור או שניים, רוב האוכלוסייה פה כבר לא תהיה יהודית חילונית או מסורתית, אלא ערבית או חרדית.
אני לא יודעת למה זה כל כך מטריד אותי, אבל אני באמת דואגת לעתיד שלי פה, וכשאני מדמיינת איך הוא יראה אני רואה רק יותר צפיפות, יותר הדתה, יותר קיצוניים מכל צד, ובכללי הרגשה שאני אהיה בסוף אזרחית סוג ב'.
והמשבר הכלכלי עכשיו עוד יותר חיזק אצלי את הפסימיות לגבי העתיד - אם עכשיו לא משלמים ולא עוזרים כמו שצריך לאנשים שכל חייהם שילמו למדינה ותרמו, למה שזה ישתנה בעתיד, כשהמדינה תצטרך לממן עוד יותר אנשים שלא עובדים או תורמים למדינה?
יכול להיות שאני מגזימה והדמוגרפיה לא תשתנה כל כך מהר, או שבאמת העתיד פה יהיה עד כדי כך גרוע שעדיף לי כבר עכשיו לחפש לעצמי חיים חדשים במקום אחר?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025