כן
היי יועצים, רציתי לפתוח בפניכם כמה התמודדויות שלי ולקבל חוות דעת נוספת, שלא מעורבת ריגשית.
בשלוש שנים האחרונות יצרתי קשר הדוק עם חברה שלי. ממש חברת נפש. לפניה לא היה אדם שידע איל להתקרב אליי, איך לתקשר איתי, איל לגרום לי להוציא החוצה את שקרה. היא הייתה זו שקילפה את כל המגננות שהיו, ועטפה את הגרעין בשלווה אמיתית. היא מיוחדת מאד. חדה, אינטליגנטית בטירוף, מובילה, אסטרטגית, נחושה, רגועה, והכי חשוב; מאמינה בחיים.
לפני שנה היא התארסה, ועם כל החששות ביטלה חתונה. הייתי שם בכל רגע. ליוויתי אותה, וחייתי אותה כמו שרק אנחנו יודעות לחיות אחת את השניה, אבל בנפילה הגדולה, בביטול, כבר לא היה עם מי לדבר. אני זוכרת איל במהלך השיחה היא סיפרה שהיא לא מצליחה להבין מה העניין. למה לקום לעוד בוקר? למה אנחנו מחכים? מה אנחנו חושבים שמצפה לנו בשגרת החיים? לימודים, עבודה ילדים, נכדים, וזהו.. לאן כל זה מוביל? ומאשה עוצמתית, אשה שמאמינה בבורא, נפלה לקרשים.
אין תשובות. אין לי מה לומר. לפחות לא כשהמצב ככ רגיש. רק שההתמודדות מולה זה דבר אחד, וההתמודדות של עצמי מולה זה דבר אחר.
איבדתי אנשים קרובים במהלך החיים. ידעתי זוגיות. ידעתי מהי אם. ידעתי חיים עם רגל ברחוב. ידעתי מחלות ובתי חולים. ידעתי הרבה והיא נופלת על בחור. היא משליכה את כל החיות של העולם הזה, שמה אותו בצד, ושוקעת עמוק לתוך עצמה, בלי לאכול, בלי לתקשר, וכל זה מעמדה של עוצמה.
אז אני לא מצליחה להכנס לראש. לא מצליחה להבין.
לא מצליחה לכאוב את הכאב שלה. לא מבינה את הבור שהיא נפלה בו.
ואז אני מזלזלת. מזלזלת בלי להתכוון. זלזול ושפיטה, והשוואת חיים מול חיים, וזו דרך ככ עקומה להסתכל על הדברים, אבל אני לא מצליחה לשנות כיוון חשיבה. לא מצליחה להכיל את השיחות הארוכות בהתחשב שכולם בחיים. כולם בריאים.
אני כן מכילה אותה, אני שם בשבילה, אבל מול עצמי; אפס הבנה.
וכשהדברים מגיעים עקום מהלב, בסופו של דבר הם מוגשים עקום.
אז איל עושים את זה? איך עושים הפרדה מהשוואה? איל לא ממעיטים מהסיטואציה?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025