אני מתוסכלת, מיואשת וחסרת תקווה. אז בגדול שנים שהתמודדתי עם בולימיה. התגייסתי לפני שנתיים היה לי מאוד רע בתפקיד, חברים וחברות שפתאום התרחקו, הבולימיה החריפה, הדיכאון עלה, החרדות... הייתי בטיפול וזה דיי עזר לי כי שנה שעברה עברתי לתפקיד שהיה לי בו טוב, התחלתי לעשות כושר ולשמור על זה, היו לי מחשבות חיוביות, מצאתי חברות טובות, בנים התחילו איתי.
אבל.. השתחררתי לפני כמה חודשים. מאז רע לי. ומאוד. הבולימיה תוקפת, אני לא מצליחה לשלוט על האכילה, אני מרגישה בדידות ענקית, מישהו שרציתי מאוד דחה אותי, בנוסף בחיים לא היה לי זוגיות אפילו לא נשיקה אז אני מרגישה לא שווה, אף גבר לא מדבר איתי, אין איתי כבר חברות ביום יום, אני עובדת בעבודה מאוד מתישה.
עכשיו עם התקופה של הקורונה, נכנסתי לכל הדיכאון הזה יותר חזק... אני לא מצליחה לצאת מזה. יש לי מחשבות אובדניות אבל אני לא אזיק לעצמי, אמרתי להורים שלי- אין ממש התייחסות... מה לעשות ?
ניסיתי עד כה לעשות הכל כדי לא להגיע לזה- ספורט, שיחות עם חברות, הליכות, ספרים, מדיטציות.. זה לא עוזר. מתחננת לעזרה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025