אני יודעת שאני חיבלתי בסיכויים שלי, האם ניתן לתקן?

אוקי אז ככה, אני סטודנטית ושוכרת דירה מחוץ לבית. ממש אחרי פורים הכרתי מישהו בקיופד, בהתחלה עכשיו שבכל מקרה אי אפשר להפגש יותר, סתם רוצים להעביר את הזמן. לאט לאט השיחות ממש התעמקו, נהיו פתוחות וכנות, שנינו הרגשנו שאנחנו במרחב בטוח ומקבל.הוא אמר לי שמה שמתחיל להבנות בהודעות גורם לו להרגיש דברים שהוא עוד לא הרגיש בעבר. היינו פתוחים אחד עם השני. הוא אמר לי שהשיחות איתי ממש עושות לו טוב על הלב, משחררות אותו. לאור החיבור הגדול שנוצר בהתכתבות הרגשנו שאנחנו פשוט חייבים להפגש, והחלטנו שבמהלך השבוע של אחרי פסח (אחרי שהמצב יירגע קצת) שנינו חוזרים לדירות שלנו ונפגשים. המפגש היה מלווה בהמון התרגשות ולחץ מהצד שלו ובאמת ברגע האמת הוא הרגיש נכון וטבעי, הרגשתי שהוא פשוט ממשיך את השיחות. כאילו אני מכירה אותו המון זמן, היה מלווה בהמון אינטימיות שהגיעה מהצד שלו וקצת בלבלה אותי, עם כל השיחות שלפני אני פשוט נתתי לעצמי להסחף והמפגש היה נראה לי הרבה יותר ממה שהוא באמת.מפגש ראשון . אני לא בחורה שלחוצה על ישר ללכת להגדיר לקשר ואני באמת מסוגלת להנות ולהתרם גם מדברים לא מוגדרים. הגיע ביום רביעי בבוקר, נשאר עד חמישי בצהריים. הוא בעצמו כל הזמן הזה הרגשתי הדדיות וזה היה פשוט כיף. חמישי בבוקר שנינו קמנו לשיעורים בזום כל אחד לקח את המחשב שלו תפס פינה והתחיל ללמוד, תוך כדי התכרבלות במיטה. אחרי שהוא סיים את השיעור האחרון שלו הוא בא לשבת לידי במיטה, חיבק אותי והוא אמר שהוא לא יודע אם זה יהיה נכון בשבילו להמשיך להפגש, הוא מבולבל זה היה אינסטיבי מידי . אני ישר נכנסתי למקום מאוד פגיע וחסר בטחון, שזה בטוח קשור אלי ושאני לא מספיק טובה בשבילו. המקום הזה הוא מאוד מאוד לא טוב ואני יודעת את זה.. קיצר מתוך המקום הזה פעלתי בצורה שהיא ממש ממש לא אני. אם זה לא מספיק אז בנוסף אני מאוד אימפולסיבית כתוצאה מהפרעות קשב. מה שיצר מצב שבמקום לנשום אוויר, לספור עד עשר ואז להגיב פעלתי ממקום מאוד פזיז ולא נשלט . אמרתי לו ללכת ואז פשוט אחרי כעבור זמן לא רב אחרי שהלך ואני עוד הייתי נסערת. שלחתי לו הודעות- התפתח שיח שהוביל בסופו של דבר ל"את באמת בחורה נהדרת, אני מקווה ששנינו נמצא את מה שאנחנו מחפשים אבל כרגע לא נראה לי שזה יהיה אחד עם השני".אני באמת מסכימה עם המשפט שאומר "מה שצריך לקרות קורה" ו"אם זה לא שלך, אז זה לא שלך .." אבל אתמול בלילה דיברתי עם החבר הכי טוב שלי- הבנאדם הכי חכם שאני מכירה. והוא אמר לי ככה, יש איזה שהוא משחק מילולי שבאת משפיע באינטראקציה בין אנשים. שום דבר לא וודאי, אבל אם באמת היית אומרת לו את מה שאמרת לי עכשיו דברים מאוד בוגרים שבאמת מתואמים לך ולבגרות שלך - שבתכלס זה מאוד טבעי הבלבול הזה המצב באמת לא רגיל, התפיסה של המציאות משובשת, בוא ניקח את זה לאט יותר ופשוט ניפגש, ניתן לזה לקבל את הצורה של זה באופן טבעי, לא נמהר להגדיר ולתת לזה שם, פשוט נזרום .אני יכולה לחשוב שאולי הסיכויים שבסוף זה לא היה נגמר היו די גבוהים. אני רשמתי את כל התובנות שלי מאתמול בלילה על הפלאפון, לדעתכם יש באמת מקום להתקשר אליו עוד כמה ימים ולהגיד לו את זה ? בשביל סגירה סופית שלי? בנים ְְאיך הייתם מרגישים אם שיחה כזאת ,האם הייתם יכולים אחרי שיחה בוגרת ששמה את הדברים במקום לתת סיכוי ? בכל מקרה למדתי מהמקרה הזה המון על עצמי.