מאז אני קטנה אני מרגישה נחותה מאחרים וכל הזמן אני נזכרת בזה שאבא שלי קורא לי מפגרת למרות שהיום הוא כבר לא מתנהג אלי ככה אני תמיד נזכרת בפעם
אחים שלי בדברים מאוד נחשבים תמיד שיש ביקור עם המשפחה כולם מחמיאים להם ולי רק אומרים איך השתנת פעם היית יותר בסדר כל הזמן מדברים על ההצלחות שלהם ומה איתי כלום גם שקיבלתי 100 באנגלית ו90 בהיסטוריה ויש לי ציונים טובים אף פעם לא מזכירים את זה ואומרים לי מילה טובה אף פעם אבל למה אני בכלל צריכה תמחמאות שלהם מה אני ילדה קטנה אני לא מבינה את זה
פשוט אין עם מי לדבר אין לי עם מי להיות זה אף פעם לא משתנה אף אחד לא מבין אותי, גם ביסודי שהתקופה הזאת מהיסודי עד החטיבה גרמה לי ממש לשנוא את עצמי ואפילו התאשפזתי הורים שלי רק אומרים לי שאני אשמה בהכל וככה גם אחים שלי אומרים, בזמן שהורים שלי מטפחים את אחים שלי ולי אומרים שאין להם כסף בשבילי, ואני חושבת על הצבא יש לי הרבה מוטיבציה להתגייס ולהשתנות אבל אני חושבת שבכלל יתנו לי הזדמנות בגלל שהתאשפזתי ואני לא חושבת שאני אסתדר מבחינת חברה כי בכל מקום לא הייתי מסתדרת. פשוט נמאס לי מעצמי מהאופי הדפוק שלי נמאס לי שאני קמה בבוקר אני רק חושבת כמה אני דפוקה לא מצליחה לישון לא מצליחה להתרכז האוסידי שלי ממש משגע אותי ופשוט כלום לא הולך חלק אין לי מושג מה לעשות בשביל להרגיש טוב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025