אני משרתת בבסיס סגור בתפקיד מאוד משמעותי וזו הסיבה לכך שאני לא רואה בית בתקופת הקורונה.
לראות את כולם בחוץ מפרים חוקים ונפגשים וחוגגים בזמן שאני נטחנת כדי להגן עליהם קורע אותי מבפנים.
אני מרגישה שהכל לחינם.
אנחנו עוברים גיהנום רחוק מהבית בלי אוכל נורמלי ובגדים נקיים ופרטיות וחיבוק של אמא, וזה לא מרגיש שאנחנו בכלל מתקרבים לסוף.
גם הבריאות שלי בסכנה כי אני ממשיכה להתראות עם אנשים במסגרת התפקיד שחלקם התגלו כחולים בדיעבד ובבית יכולתי לשמור על עצמי.
בסופו של יום אני מרגישה גאווה ויודעת שאם לא אנחנו אין מי שיעשה את זה במקומנו.
רק רוצה להרגיש שזה משתלם ושאנשים לא זורקים זין על כל מה שאומרים להם רק כי נמאס להם לראות את הבית, כשזה בעצם הדבר היחיד שאנחנו מייחלים לו, חוץ מבריאות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















הקורנה ומה שמסביב
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2026