לאחר שנה של זוגיות מאושרת תפסתי את הבן זוג על שקר

שלום לכולם,
אני יודעת שלאור המצב הקורונה זה כרגע נשמע צרות של עשירים, אך יחד עם זאת הקורונה לא מובילה למצב זוהר ביחד עם כל המצב איך שהוא ככה,
אז אתחיל לפרט: בדיוק לפני שנה הכרתי את הבן זוג שלי והתחלנו לצאת. הייתה לו ידידה שהיא אובססיבית אליו ובסוג של קראש מעכל לא סגור עליו עוד מיימי התיכון. כשהכרנו הוא סיפר לי עליה, ולא אהבתי את הרעיון שהם בקשר אינטנסיבי מידיי בפרט שזה בא ממנה בדרישות והודעות אובססיביות באמצע הלילות. הוא אכן כיבד והפסיק את הקשר איתה.
עבר שנה מאז ובאמת שהיינו בזוגיות שמחה ומאושרת. ולי כאמור יש רקע וניסיון עבר של פגעו בי שיקרו ובגדו בי בעבר. ולכן זה תמיד נסחב איתי. 5 שנים לא הצלחתי להיכנס לזוגיות ולפתח אמון בבני זוג, עד שהכרתי אותו ופיתחתי אליו אמון מלא שמבוסס על כבוד והערכה.
היום בבוקר התוודעתי לדעת שהוא שיקר לי שלפני שנה בדיוק,(עוד כאשר גר אצל הוריו לפני שעברנו למגורים ביחד). אספר את המקרה איך זה מתחיל - היה ערב אחד שהוא אמר לי שהוא הולך לחגוג לחבר טוב שלו יום הולדת. וב12 בלילה ששוחחנו בפלאפון הוא אמר לי שהיה לו ממש כיף ושהוא הולך לביתו לישון ושנדבר בבוקר.
מה שהתגלה לי כיום שלאחר אותו הערב ב12 בלילה הוא לא הלך לישון, אלא המשיך את הבילוי שלו ונפגש איתה בבר.
בנוסף למחורת בבוקר הוא גם נפגש איתה בבית קפה.
היום בבוקר התווכחנו למה הוא שיקר לי שנה שלמה? לא אכפת לי שהוא נפגש איתה הרי רק אז התחלנו לצאת וזה לא אמור להפריע לי, אבל למה הוא שיקר ולא סיפר שנפגש איתה? בפרט שידע שאני לא מסמפטת את אותה הבחורה.
בויכוח שלנו הוא טען שהוא פחד לספר לי בכדי לא לאבד אותי. ושהוא סהכ נפגש איתה לספר לה עלינו.
האם זה מספיק סיבה טובה ״זה שהוא פחד לאבד״
בכדי לשקר ולא לספר? לשקר שהוא הלך לישון ושבעצם היה איתה? האם זה נחשב לדעתיכם בסדר ונורמאלי להבליג של שקר כזה בגלל שפחד לאבד אותי כי ידע שלא אהבתי את הידידה ולכן לא סיפר?
או האם זה שהצליח להסתיר או לשקר במצח נחושה ללא מצפון שנה שלימה, זו סיבה לפרק את הכל ולקום וללכת? אשמח לדעות של אנשים חיצוניים מחוץ לתמונה , ולעצות שפויות ונורמאליות.
אני מצטערת אם זה היה פוסט ארוך מידי - תודה למי שקרא עד כאן.
שיהיה לכולנו בריאות שלמה :)