עבר חודש וחצי והעולם המשיך הלאה, כשאני בפועל באותו חדר בבית חולים שבו סיפרו לנו שאין דופק ונתנו לנו זמן להיפרד ממנה... פרידה שהיא יותר בשבילנו כי היא כבר הלכה...
לפעמים התמונות קופצות לי לעיניים ולא נותנות לי מנוח, הזכרונות והגעגוע קורעים אותי לגזרים. זה אמור להיות ככה עכשיו לנצח? אני רוצה את אמא שלי, אני כל כך מתגעגעת, בכלל לא ברור לי איך החיים אמורים להמשיך בלעדיה. כל חיי היא היתה שם לתמוך בי, למי אני אמורה לפנות עכשיו? כל חיי היא באה אלי לנחם אותי בזמנים קשים, ועכשיו מה? מי ינחם אותי בייסורי היגון האלו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025