נשוי בפעם השניה וזה יותר גרוע מהראשונה, בא לי ממזמן להתגרש

בס"ד

שלום לכולם, אני נשויי בפעם השנייה, כיום לא מיתגורר בארץ מעל 8 שנים(מיתגעגעה מאוד הבייתה למרות שיש לי כבר אזרחות מארצות-הברית), יש לנו ילדה בת 3 ויש לי בן בארץ בן 13, לפניי שאני יתחיל, אני רק רוצה להבהיר לכולם שהיינו בייעוץ זוגי והיתייעצנו עם כל סוגיי האנשים, אני נשויי כבר 6 שנים, ומאז שהכרתי את אישתי ואנני צוחק ולא איזה אמונה טפלה או משהוא...., פשוט נינעל לי המזל, לא הולך בכלום, נתחיל בזה(אני מקווה שאתם יושבים טוב טוב על הכיסא) ,שאני לא עובד עבודה רצינית כבר 6 שנים, אני נופל בכל מיניי עבודות קטנות וחלטורות, ולמרות שיש לי תעודה של : מנהל רשתות של מחשבים, רואה חשבון מתחיל, ואפילו משגיח כשרות, אני לא מוצא עבודה, ואם מצאתי ,אז מהר אני מיתיאש ואני עוזב מהר, ותאמינו לי שאם הייתם אתם במקומי, הייתם מבינים על מה אני מדבר, אנשים בגיל ששלי יש להם כבר עבודה מסודרת או משלמים משכנתא, אני חיי בשכירות ועדיין רק מוציא ומוציא מהחסכונות, פשוט אין לי מזל בעיניין הפרנסה.

דבר שני, מאז שהבת נולדה, היא ישנה בניפרד ממני כבר שלוש שנים, ויש לציין שאנחנו שומרים טהרת משפחה שזה משאיר מקום לשבועיים בחודש להתייחד, שבאמת בשטח אנחנו פעם אחת בחודש(דיינו) וליפעמים היו חודשים שבכלל לא, וגם הכל יבש ומאוד שיטחי בלי מילות אהבה או תשוקה כולשהי, והסיבה התחילה שאנחנו ישנים בניפרד בגלל שאחד יקום בלילה ואחד יקבל את השינה שביום נוכל לתפקד, ואחר כך זה עבר לסיבת נחירות, (שבגלל זה אני עשיתי ניתוח להורדת הנחירות), ואחר כך שאני זז במיטה(מי לא זז או נוחר במיטה היום?),וזה נעשה הרגל מגונה וקבוע לישון ככה, כתוצאה מכך נהיה לי ריחוק הלב, ואחריי שדיברתי איתה, היא לא הישתנתה בכלל, ואני כבר לא אוהב אותה, אני אומנם מעריך אותה שהיא אישה נאמנה ועובדת קשה, אבל ,לא חיפשתי אישה לנצל, (אני לא מאלו...),אני מחבק את הכריות כל לילה, ולצערי הגעתי למצב שאני גולש במקומות הלא צנועים באינטרנט ונופל כל פעם מחדש, אגב אתמול היא חזרה מהמקווה אבל לא באה לישון איתי וגם היא הייתה עייפה אז היא הלכה לישון עם הילדה, והיא כל הזמן דבוקה לילדה, לא עוזבת אותה לרגע ,ולי היא לא נותנת יחס בכלל(לא חיבוק,לא ליטוף, לא נישוק, לא מילות אהבה) יש לציין שאני בארצות הברית נימצא רק בשבילה,ולי אין מישפחה פה.

כל שיחה ביננו ,נהפכת להיות וויכוח וריב כל הזמן, על שטויות(אתם בוודאי מכירים את זה), היא כבר אומרת לי בפה מלא,(וזה שאנחנו רבים) "שמצידי תיקח את הדברים שלך ותלך ,כבר לא איכפת לי".

אני מרגיש עבר עלינו הקלח, וכבר אין טעם לנישואין האלו, לי רק חבל, שעוד ילדה תיסבול את כאב הנישואים בלי אבא, והילדה אוהבת אותי, וזה קורע אותי מבפנים שאני אצטרך לעזוב, אני פשוט מרגיש מרומה,בא לי ליברוח ולקחת את כל הדברים שלי ו"לידפוק בריחה של החיים", אבל ,זה לא הדרך, אני רוצה שזה יהיה בהכרה מלאה ובהסכמה מלאה, כי אני רוצה להגיד לעצמי שניסיתי ובאמת ניסיתי הכל על הנישואים האלו, כי אין לי יותר כוונה להיתחתן לעולמים, לפחות בנישואים הקודמים היא הייתה מעניקה לי קצת אהבה(מה שרה הגברים הישראלים לא מקבלים היום), הייתה לי עבודה מסודרת בארץ, ואפילו חיפשנו דירה לקנות ביחד, הרב היה חיובי, פה בנישואים האלו זה "מהפח אל הפחד".

אנא אני צריך את עזרתכם מה לעשות, אני נעשתי חולה ולא רק בגוף אלא בנפש מלחץ ודיכאונות ומרה שחורה, יצא לי פסוריאזיס בעור ויש לי המון קשקשים בגלל זה, אני אוכל את האוכל בעצבים והשמנתי, נעשיתי עייף רב הזמן, ואין לי כבר חשק לתת כבר כלום אפילו לא לאישתי, כי כבר העתיד ביננו לא ברור ולכן אני לא מביא עוד ילד איתה, לא רוצה שעוד ילד יסבול, אגב שאלתי כמה פעמים ליפניי ההריון שלה : "שאם אני לא מיתנהג כמו בעל ואנני מפרנס, אני מוכן לשחרר אותך, אם את רוצה אז אני מוכן לחתום" ,,,היא לא רצתה, אבל עכשיו שיש ילדה, מצידה שאני אלך,"עשיתה את שלך".,

עצות בבקשה מהבנות במיוחד ,שיש לכן השקפה על נישואים בריאים, תודה ושיהיה בשורות טובות.