למרות הקושי החברתי הנורא, להישאר בשירות ולפתוח דלת לעתיד או לעזוב?

היי אני בת 19. דתייה חזקה. עושה שנה ראשונה בשירות לאומי במשרד ממשלתי נחשב, בתפקיד מאוד מרתק, ביחידה של כ-10 אנשים יחידה מסוגה.
משולבים בה חיילים, יועציים וגם אנחנו בנות שירות.
יש לי בעיה לא פשוטה. העניין החברתי.
לא מצליחה ליצור אינראקציות עם האנשים שם.
מההתחלה אמרו לי את לא מדברת. וככה זה באמת נשאר. כאילו אני בשוק ולא עיכלתי את ההגעה לשם למרות שעבר מלא זמן.
לתדמית של השתקנית, התווספו שקרים שאני סיפרתי כדי למצוא חן בעיניהם. (שהם מסביבה חילונית). סיפרתי להם שאני שותה אלכוהול,יוצאת למסיבות. לקח להם זמן להאמין שהבחורה השקטה והעדינה עושה את זה. אבל אז קיבלו את זה,והדביקו לי את התווית הזו. יצא לי שם של אלכוהליסטית וכל שיחה ניסו לשלב את זה. אמרו למה את עייפה? כי נשארת לחגוג כל הלילה?
המצאתי שיש לי חבר. מלחץ. כדי ליצור גדר,מרחק שלא יתקרבו אליי בעניין הזוגי.
קשיי ההתאקלמות הוסיפו להיות קשים, הגעתי בלי רקע טכנולוגי בשונה מכולם שם,ותהליך הלמידה ארוך. זה גורם לי לחוסר ביטחון מוחלט מולם. אני פשוט מגמגמת לידם. אומרת משפט ובורחת. עוד הכי קשה לי מול הגברים שם, לא יכולה לפעול לידם, לעבוד בשטח, לדבר בחופשיות. מרגישה מאויימת לידם כי זו לא הסביבה הבטוחה שהורגלתי אלייה.יש תחרות עם בת שירות נוספת, שהתפקיד שלה גדול משלי. ואני מוצאת את רוב היום שלי בלי תעסוקה. אולי קצת למידה.
על ההתחלה הסתכסכתי עם אחד היועצים. הייתה אי הבנה. הוא לא דיבר איתי חודש.
אני עשיתי השתדלות ענקית להתיידד איתם,פינקתי בממתקים, אוכל, חיוך, הצעת עזרה.
הבוס היחיד שמעריך אותי רואה אותי כלמדנית וחרוצה. הצוות כמו משפחה,בא לי להתחבר אבל בכל הזדמנות יציאה, מסיבה משותפת אני נוחלת אכזבה. כולם פה צוחקים,זורמים ורק אני כבדה.
נמאס להם לנסות להכיר אותי, הם חוששים לומר משהו לא במקום כדי שלא אפגע,כי אני רגישה מאוד.אבל הם לא יודעים כמה הם מפסידים. אני באמת מיוחדת.
בנוסף,העובדה שאני בסביבה חילונית מאוד, מקשה על קיום האורח חיים הדתי שלי. רמת השיח, ההערות. אני לא מוצאת אפילו נושאי שיחה לדבר איתם. והנורא מכל, בארוחות צהריים המשותפת אני שותקת כמו דג.

אז השאלה שלי היא כזאת,האם למרות הבעיה החברתית הענקית הזו שווה לי להישאר במקום הזה עוד שנה כי--
יפתח לי דלת לעתיד בהייטק- תעודת הצטיינות, קורות חיים, מענק גבוה. אפשרות לעבוד כסטודנטית בשכר גבוה.
ועם זאת,אצטרך להמשיך לסבול.
או עדיף לא להמשיך שם שנה הבאה.
לפתוח דף חדש במקום אחר, לצאת מאיזור הנוחות שלי, להתנדב במקום אחר בתפקיד משעמם.
ולנסות להגיע לקריירה נחשקת דרך מסלול אחר.
אני באמת מיואשת.


מעריכה את כל מי שקרא עד לכאן.
בבקשה להשתדל לכתוב את התגובות ברגישות. כי אני עלולה לקחת חלק קשה.
ואני ממש זקוקה לתמיכה שלכם.