במהלך התיכון הייתי די מקובעת על עתודה ואני בין הבודדים שלא קיבלה מיון, מפה לשם התקשרתי למדור המתגייסים וביקשתי מיון לעתודה, נרשמתי בלי לחשוב פעמיים ובלי לבדוק את הנתונים מספיק.
אני סטודנטית במסלול מרום טכנולוגי מכטרוניקה, אנחנו כיתה של 28 תלמידים בערך ואם לא מצאתי חברים שם, לא אמצא במקום אחר, זה לא שכבתי כמו בתיכון.
מתחילת השנה לא ממש הייתי בעניינים מבחינה לימודית ולא היה יותר מידי במי להעזר אבל זרמתי כי הייתה לי חבורה שאהבתי מאוד.
בדצמבר החבר שלי נפרד ממני ונכנסתי למשבר וכל המצב החברתי נהיה מגעיל בלשון המעטה.
בסביבות פברואר הבנתי שאני לא רוצה להמשיך ללמוד בגלל הפיגור בלימודים, המשבר החברתי והמרצים.
שיתפתי את ההורים שלי והתגובה שלהם הייתה התנגדות מוחלטת, אני מבינה את הכוונה הטובה שלהם אבל כל פעם השתיקו אותי וגם כשאמרתי שאני ממש סובלת לא עניין אותם ממש.
נכנסתי לדיכאון, לא רציתי ללכת ללימודים, הייתי בוכה בעבודה ובוכה בבית מתסכול וכשניסיתי שוב לדבר עם אימא שלי היא אמרה שהיא לא מוכנה שאני אוותר בלי לנסות שוב.
החלטנו יחד שאלך לפסיכולוגית ובמפגש הפסיכולוגית אמרה שהיא מבינה את שני הצדדים וזה נשמע כאילו הגעתי להחלטה ושגם אם אפרוש זה לא אומר שלא אנסה לרכוש השכלה גבוהה והציעה שאביא את אימא שלי לשיחה ביחד איתי.
ואז קורונה.
אני לא יכולה יותר, ניסיתי הכול, דיברתי עם ההורים שלי, בכיתי להם, התקשרתי לאימא שלי אחרי התקף חרדה. כלום לא עוזר. אני אישה חזקה אבל יש גבול לדברים שאני מוכנה לסבול, ברור שהדיכאון הוא בגלל הלימודים.
בבקשה תעזרו לי למצוא פתרון לסיוט הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות