אני בת 20 אחרי צבא, גם לפני תקופת הקורונה הרגשתי המון ריקנות ודיכאון. הקטע הוא שיש לי דיי חיים נורמלים, אני יוצאת המון, מטיילת, פעילה ברשתות החברתיות, מבלה, מוקפת חברים, מטפחת את עצמי, מתאמנת. יש לי קצת בעיות עם אוכל אבל גם זה כבר לא ביג דייל כי עם השנים אני מצליחה להתמודד עם זה יותר. מה שבאמת חסר לי זה אהבה ובן זוג אבל עם כמה שאני יוצאת ומנסה אני לא מוצאת מישהו שבאמת מעניין אותי. ואם כן, אני מנסה בכל הכוח ולצערי זה תמיד נגמר בדחייה ושברון לב. לצערי לא היה אפילו התנסות של נשיקה/יותר מזה. אני רואה איך השנים חולפות ואין כלום אז דיי ויתרתי גם על הקטע האהבה. וזהו. אני מרגישה שנמאס לי. הייתי כבר באלפי פסיכולוגים/מטפלים זה קצת עזר אבל עדיין אני לא מצליחה להיות שמחה יותר. קוראת ספרים, עושה מדיטציות אבל בתכלס?אין שינוי בחיים שלי. אני לא רואה שום מטרה ולא משנה כמה אני מנסה לא הולך. איזה סיבה יש לי להמשיך?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025