הוו...(אנחה) ארבע וחצי לפנות בוקר ואני מחפש את עצמי שוב...
אני בן 17 מאיזור המרכז, מגדיר את החיים שלי כאוסף של בדיחות מתמשכות.
חיי טוב בינתיים ואין לי תלונות, רק חוסר הבנה בסיסי בנוגע לבחירות השגויות שרודפות אותי עד הלום.
אין לי חברה, אם תרצו ״רווק״, ״בתול שפתיים״ בשפת הנוער וגם אני לא בטוח שיש לי חברים כל כך אולי שניים או שלושה. אני חושב שאני נראה סביר, אם תגידו שש וחצי מתוך עשר אני אקח זאת בחדווה, יש בחיי אולי שלוש בנות ואני לא בדיוק ידיד שלהן אבל מדסקסים קלות בבית הספר. הייתי שמח להתקדם ביחסים עם אחת מהן אבל זה לא הולך כמתוכנן, הצלחתי לריב עם הדבר הכי קרוב שהיה לי לחברה אי פעם...
מכיוון שאין לי הרבה וחברים יש לי הרבה זמן פנוי, אני מנגן על גיטרה (כאילו שחסרים נערים עם גיטרה) ואני מתאמן במכון פעם בשבוע. ביטחון עצמי יש, אבל לא עוזר יותר מדי.
אז כן הייתי רוצה להצליח עם בנות, לצאת עם חברים ולעשות שטויות של בני נוער, אבל אני פשוט לא מוצא את מקומי!
עכשיו כשאני קורא את זה, אני מרגיש כמו ילד מנוכר שאוכל מכות רק על עצם קיומו, אבל למעשה מצבי שונה, אני סתם עוד נער שלא מצליח להעריך את מה שיש לו, עוד נער מתוסכל שעדיין מנסה להשתלב במציאות הקיימת ועדיין לא בטוח על כמה זה אפשרי.
לילה טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות