השתחררתי לפני שנה ועברתי לעיר חדשה עם המשפחה, עשיתי מכינה בדיוק חודשיים אחרי. קיוויתי להכיר בלימודים חברים חדשים מאחר שאיבדתי את רוב הקשרים שהיו לי מהתיכון, וגם מהצבא לא באמת נשאר משהו יציב.
לאחר הסמסטר הראשון שבו התאכזבתי מהאנשים ולא ממש הצלחתי ליצור קשרים משמעותיים, קיבלתי את ההבנה שגם בתרחיש הכי טוב שאמצע חברים ללימודים הם לא יהיו חברים לחיים, ברגע שהלימודים ייגמרו, כמו שקרה לי בכל מסגרת שהייתי בה עד עכשיו
לפני השחרור בכלל לא חשבתי על האספקט של חיי חברה, ועכשיו כשאני במכללה במרכז וקרוב לבית, אני מרגיש שזה באמת חסר לי, לפחות בהשוואה לאוניברסיטאות שבהם יש מעונות ואנשים נמצאים יותר זמן ביחד ואולי יש יותר הווי, למרות שזה גם לא מובטח. אני מודע לעובדה שזה גם תלוי באישיות שלי וכן אני שקט ומופנם ולוקח לי יותר זמן, אבל אני כבר שנה משוחרר ומתחיל להילחץ
התחלתי להרגיש רע כי מעבר לאוניברסיטה הוא לא פרקטי מאחר שבמכללה עכשיו אני יורק דם בשביל לעבור, וגם כי ההחלטה ללכת ישירות למכללה ולא לנסות לגשת לאוניברסיטה הייתה בלחץ של ההורים. בדיעבד הם צדקו לגבי רמת היכולת שלי אבל ההרגשה שאני לא ניסיתי באמת להתקבל לא שיפרה לי את התחושה
מבחינה פרקטית כרגע כיום אין שום היגיון בלפרוש ולהיות בלי מסגרת במצב הזה של הבידוד, וגם שוק העבודה שקרס. אני גם לא מרגיש שלמצוא סתם עבודה ולנסות להכיר אנשים זה באמת מה שייקדם אותי כרגע בחיים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025