אז ככה..
אני אוטוטו מסיים צבא משרת בתפקיד מודיעיני מעניין ומרגיש עכשיו תקוע. נותרו לי 3 חודשים ואני מאוד אוהב את התפקיד ואת האנשים שבבסיס שלי ואני ממש לא רוצה להשתחרר, אין תקנים להישאר והציעו לי לצאת לתפקיד פיקודי אבל לא בבסיס וזה מבאס אותי מאוד. יש לי קושי בלהתרגל למקום חדש מבחינה רגשית, עד שאני נפתח ומתחבר לאנשים ובאמת מצליח להיות מי שאני ולתת להם לראות את הצד הפגיע שלי קשה לי כי יש לי בעיות אמון. עברתי הרבה בחיים שלי ואני מת ללכת לפסיכולוג אבל אני מפחד מהתגובה של ההורים שלי כי הם מעין שמרנים שמנטרים כל דבר שאני עושה ואני בקושי יוצא מהבית כי אין לי חברים ואני לא בחור של בילויים ככה שישר ישאלו לאן אני הולך ואז אסתבך עם זה. אני לא רוצה שיחשבו שהיו הורים רעים או שאני באיזו צרה כי אני יודע שזה יעשה להם מועקה על הלב. ומצד שני אני בדיכאון ובתחושה שאיבדתי את עצמי ואני חייב איזושהיא הכוונה ותובנות על הדרך שאבחר בהמשך. יש לי הרבה תחביבים ואני לא רוצה לעשות מבחן פסיכומטרי כשאשתחרר מהצבא כי אני לא מאמין בשיטת הניקוד ואני גם לא טוב בעמידה הזו בזמנים ובלחץ, ולכן השתדלתי לעשות תעודת בגרות טובה (ממוצע 109) ומקווה להתקבל למוסד חינוכי שמאפשרים להתקבל רק עם בגרות. אין לי מושג מה לעשות עם עצמי ואני מרגיש שמאז שהתגייסתי סוג של התנוונתי מהלימודים והפסקתי לחשוב ונהייתי "טיפש" טיפה למרות העבודה שאני עושה. הרבה מצפים ממני להיות איזה מינימום דוקטור או פיזיקאי וזה עושה עליי הרבה לחץ כי אני לא אוהב לאכזב אנשים ומרגיש גם שאני לא מסוגל לעמוד בציפיות. יש לי הרבה כאב לפרוק ותמיד הייתי זה שמקשיב ומייעץ אבל לא מספר כי אין מי שיקשיב לי. הכל נאגר בי ולאט לאט שואב ממני את האנרגיות בכלל להמשך החיים. אני מרגיש זקן ברוחי למרות שאני צעיר ואת כל חוויית הנעורים שלי פספסתי בגלל זה. אני אבוד וזקוק לעזרתכם, מה הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות