מה שעובר עליי מה שעובר עליי
 
שאלה 285923
 
הזמן
 
דווח
 
נהל
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

לא יודע מה לעשות עם החיים שלי. מה לעשות הלאה?

מיואש בן 21 | כתב את השאלה ב-13/04/20 בשעה 22:06

אז ככה..
אני אוטוטו מסיים צבא משרת בתפקיד מודיעיני מעניין ומרגיש עכשיו תקוע. נותרו לי 3 חודשים ואני מאוד אוהב את התפקיד ואת האנשים שבבסיס שלי ואני ממש לא רוצה להשתחרר, אין תקנים להישאר והציעו לי לצאת לתפקיד פיקודי אבל לא בבסיס וזה מבאס אותי מאוד. יש לי קושי בלהתרגל למקום חדש מבחינה רגשית, עד שאני נפתח ומתחבר לאנשים ובאמת מצליח להיות מי שאני ולתת להם לראות את הצד הפגיע שלי קשה לי כי יש לי בעיות אמון. עברתי הרבה בחיים שלי ואני מת ללכת לפסיכולוג אבל אני מפחד מהתגובה של ההורים שלי כי הם מעין שמרנים שמנטרים כל דבר שאני עושה ואני בקושי יוצא מהבית כי אין לי חברים ואני לא בחור של בילויים ככה שישר ישאלו לאן אני הולך ואז אסתבך עם זה. אני לא רוצה שיחשבו שהיו הורים רעים או שאני באיזו צרה כי אני יודע שזה יעשה להם מועקה על הלב. ומצד שני אני בדיכאון ובתחושה שאיבדתי את עצמי ואני חייב איזושהיא הכוונה ותובנות על הדרך שאבחר בהמשך. יש לי הרבה תחביבים ואני לא רוצה לעשות מבחן פסיכומטרי כשאשתחרר מהצבא כי אני לא מאמין בשיטת הניקוד ואני גם לא טוב בעמידה הזו בזמנים ובלחץ, ולכן השתדלתי לעשות תעודת בגרות טובה (ממוצע 109) ומקווה להתקבל למוסד חינוכי שמאפשרים להתקבל רק עם בגרות. אין לי מושג מה לעשות עם עצמי ואני מרגיש שמאז שהתגייסתי סוג של התנוונתי מהלימודים והפסקתי לחשוב ונהייתי "טיפש" טיפה למרות העבודה שאני עושה. הרבה מצפים ממני להיות איזה מינימום דוקטור או פיזיקאי וזה עושה עליי הרבה לחץ כי אני לא אוהב לאכזב אנשים ומרגיש גם שאני לא מסוגל לעמוד בציפיות. יש לי הרבה כאב לפרוק ותמיד הייתי זה שמקשיב ומייעץ אבל לא מספר כי אין מי שיקשיב לי. הכל נאגר בי ולאט לאט שואב ממני את האנרגיות בכלל להמשך החיים. אני מרגיש זקן ברוחי למרות שאני צעיר ואת כל חוויית הנעורים שלי פספסתי בגלל זה. אני אבוד וזקוק לעזרתכם, מה הלאה?

עדכון ממיואש, שואל השאלה 2020-04-14 01:19:01

קודם כל תודה רבה לכל המייעצים, אני מעריך את העזרה והנכונות שלכם.
רציתי להוסיף משהו, שאני בן אדם מאוד תחרותי. אני לא אחד שעושה תחרויות או דברים מהסוג הזה, אבל אני פרפקציוניסט ומשתדל לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר, ואחרי שנים של ביצועים אנשים התחילו לצפות את זה ממני ואני התחלתי לצפות את זה מעצמי. וכשאני נכשל, זה גומר אותי ומאכזב אותי, למרות שאני יודע שמותר ולגיטימי להיכשל ואין מושלם, וגם כשהאחרים אומרים לי שזה בסדר אני עדיין מתבאס כי מרגיש שיכולתי יותר ולא הצלחתי. אני תמיד שואף לגבוה ונאמר לי שהפרספקטיבה שלי מאוד מאקרו, וקצת לא פרופרוציונאלית. אם קשה לי אז אני משווה את עצמי תמיד למצבים בעולם כמו ילדים מורעבים באפריקה או כל מיני מקרים שאני פשוט אומר, אסור לך להתבכיין כי ביחס אליהם החיים שלך ושל כולם פה תותים. אז אני ממשיך לאגור ולהלקות את עצמי ונחלש מעת לעת ואני לא מצליח להשתחרר מההרגשה הזו, שאני מבין בראש שזה בסדר לטעות אבל בנפש לא. הייתי בשלושה שבועות האחרונים בבית שלי לבקשת המפקדים כי לא היה בי צורך, והמחסור הזה בבסיס פשוט גרם לי להרגיש כאילו השתחררתי וככה נראית האזרחות שלי. וזה גרם לי לעוד יותר דיכאון כי אני יודע שזה מה שיהיה ברגע שאשתחרר, והשתגעתי כבר. אני לא יכול לצאת בזמן הקרוב לא מהבית ולא מהבסיס בגלל המצב עם כל הקורונה אז אצטרך להתמודד עם המצב לבד, איכשהו. אין לי כל כך חברים בבסיס ומי שאני כן מדבר איתו זה שלום שלום ואו שאני מייעץ לו ומקשיב אבל לא "מוקשב". קצת אבוד אבל יותר מבין עכשיו אחרי העצות שלכם.. תודה
שמור עדכון
 
הזמן
 
דווח
 
נהל

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (9) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

שאלות חדשות ב AskPeople  

טוען...
הצג עוד שאלות חדשות