היי
רציתי להתייעץ לגבי מצב מוכרב, בבקשה לא לשפוט...
אז ככה, לפני 6 שנים הכרתי בחור, הוא היה הראשון שלי והיינו מאוהבים, יצאנו בערך 3 שנים, אבל היו בו דברים רבים שהפריעו לי כמו בעיה בריאותית, שוני גדול, וגם העובדה שהורי לא הסכימו לקבל אותו בשום מחיר. בנוסף הרגשתי שיש שוני מהותי באופי, ובכך שאני הגעתי מרקע דתי, ומבית ששם דגש על לימודים ועבודה, והוא, חילוני לחלוטין, ללא בגרות ללא כיוון בחיים.
בסופו של דבר נפרדנו, שנה שכמעט לא דיברנו, השתנתי, חזרתי כמעט בשאלה והייתי עם עוד גברים.
וכך הכרתי בחור חדש, זה היה סטוץ, אבל הוא היה רגיש, נחמד ומפנק ומצאתי את עצמי רוצה לבלות איתו יותר ויותר.
היו משברים אך לבסוף הצבתי לו אולטימטום:
או שאנחנו בזוגיות, או שאני הולכת.
עברתי לגור אצלו והיה טוב, כמובן היו בעיות כמו לכל זוג אך באופן כללי היה לי טוב.
הבעיה היא שהוא אמר לי מראש שילדים הוא לו רוצה, ולכן הוא לא מוצא גם סיבה להתחתן.
בהתחלה לא היה איכפת לי ובהמשך חשבתי שהוא ישתנה בשבילי.
בסך הכל היינו יחד כ3 שנים של חברות די אינטנסיבית ומעט תלותית, עם הרבה עליות וירידות.
(הייתי בת הזוג הראשונה שלו, בגיל 30), עם הזמן חזרתי לדבר עם הבחור הראשון, סיפרתי לו שאני בזוגיות חדשה , גם הוא היה, אבל כל הרגשות הישנים התעוררו...
בסופו של דבר, כאשר הבנתי שבן הזוג הנוכחי לא מתכוון להתקדם לחתונה בשום אופן, החלטתי שאנו נפרדים.
אחרי תקופת ה"אבל", ספרתי לבחור הראשון שנפרדתי מבן הזוג שלי ושאני מוכנה לנסות לתת לנו צ'אנס נוסף, שנינו השתנינו והתבגרנו והרגשתי ש"מגיע לו" עוד הזדמנות.
הוא לא הפסק לנסות לחזור אלי וחשבתי שזה מראה על בחור רציני.
אבל, הבעיות שהיו בקשר הזה מלכתחילה לא נפתרו ובמקביל הבחור ה"שני", המשיך לדבר איתי ולהראות לי את הצדדים החיוביים שבו.
נותרתי מבולבלת וקרוע בין שני בחורים שאוהבים אותי באמת, כל אחד עם משקעים משלו.
אני מבינה שכנראה שניהם לא אמורים להיות איתי אך על שניהם קשה לי לוותר ואת שניהם אני אוהבת באמת והם חשובים לי מאוד.
אבל אני מרגישה רע ואני לא רוצה לפגוע באף אחד מהם.
אשמח לעצות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות