במהלך חיי הייתי בהרבה מקומות וסטואציות עם אנשים שונים ומעניינים
אך לצערי אף פעם לא מצאתי את המקום שלי.
יכול להיות שזה כי תמיד התבוננתי בכל אדם ובאישיות שלהם אחד אחד ותמיד מצאתי משהו מעניין, מגניב וייחודי בכל אחד. קרה שמצאתי חבורה עם דינמיקה ממש טובה באיזה קורס שעשיתי אבל התפרקנו בשניה שנגמר הקורס ואף אחד לא הראה עניין בלהמשיך את הקשר אז עזבתי את זה. וזה קורה הרבה שאני מוצאת אנשים אבל הקשר בסוף לא הולך לשום מקום וזה נגמר מהר לפעמים מיוזמתם ולפעמים מועטות מיוזמתי. לפעמים חלק מאנשים נשארים בקשר אבל מצמצמים את החבורה ואני לא עוברת את הסלקציה ואני לא מבינה למה
זה לא שאני מופנמת או משהו כזה.אני מאוד אוהבת אנשים וחברה. אני בן אדם מאוד חם עם חוש הומור אני אוהבת לעודד ולגרום לאנשים לצחוק ואני אשת שיחה נהדרת, יודעת להקשיב ולהכיל ויודעת גם לתת את דעתי האישית בצורה אלגנטית אבל אמיתית, אני דואגת ואיכפתית ואני יודעת שכתבתי פה הרבה וזה נותן רושם שאוליי אני בן אדם חופר או מדברת יותר מידי אבל אני באמת לא, אני יודעת לנהל דו שיח. אז למה אני לא מוצאת חברים שאני יכולה לקרוא להם "האנשים שלי" ולמה אף אחד לא רואה אותי בתור אחת מהאנשים שלו?
בכל חבורה יש את האנשים האלה שהם הלב, שכולם אוהבים, שמרגישים בחסרונם כשהם לא נמצאים, למה אני לא יכולה להיות אחת מהאנשים האלה? ומה צריך לעשות כדי להפוך להיות אחת מהם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות