נכנסתי בתחילת השנה להדרכה בתנועת נוער והיו לי המון ציפיות.
בכללי, אני לא נחשבת מהבנות הבולטות בשכבת הגיל שלי, וקיוויתי שהכניסה לתפקיד תעזור לי להיכנס יותר לחברה ולהכיר יותר אנשים.
במקום שבו אני גרה יש קבוצות גיל יחסית גדולות ולכן נכנסנו ביחד 6 מדריכים- 4 בנות ושני בנים (אחת מהן אמורה לעזור לילדים המשולבים והיא הייתה חברה ממש טובה שלי, אבל זה כבר לסיפור אחר).
בעיני כולם השיבוץ לתפקידים היה תמוה, שובצתי יחד עם אנשים שנראה שיהיה לנו קשה לתפקד יחד כצוות.
ובכל זאת, הייתי אופטימית.
התחלתי את התפקיד עם המון אנרגיות, וניסיתי לעשות ולתרום כמה שיותר- הכנתי פעולות, רשימות שהיה צריך והתמדבתי להמון דברים.
בהתחלה זה היה ממש נחמד, אבל לאט לאט זה כבר נמאס לי.
מצאתי את עצמי יושה כמעט הכל לבד (חוץ מאחת המדריכות שעשתה איתי דברים, ובכל זאת הרגשתי שרוב הנטל נופל עלי).
את רוב התוכן והדברים החשובים שכרוכים בהדרכה אני עושה, אך את הקשר עם החניכים, העברת הפעולות וקבלת הקרדיט- הדברים הפשוטים והנחמדים בהדרכה, שאר המדריכים עושים יותר (בעיקר מדריכה אחת שלא עושה המון אך כל הזמן משתדלת שהפוקוס יהיה עליה).
כך גם עכשיו, אנחנו משתדלים לעשות פעולות בזום, ואני מכינה את הפעילות, אך מרגישה שאני לא מקבלת שום קרדיט, ובמקום זה- אני מרגישה שאני נבלעת תחת המדריכות הבולטות שאיתי בצוות.
מצד אחד, אני אוהבת את החניכים ואוהבת את התפקיד ואת העשייה שבו, אך נמאס לי לעשות את כל העבודה הקשה בלי שום קרדיט, הערכה או נשיאת הנטל יחד, מלבד כמה תודות מידי פעם..
אשמח לדעת מה דעתכם, האם אני מגזימה, ומה כדאי לי לעשות?
כמובן שהתשובה המיידית היא לדבר איתם, אך קשה לי לעמוד לבד ו"לנזוף" בהם, במיוחד כשכבר שיתפתי אותם פעם אחת בזה ולא השתנה מאז שום דבר.
מקווה שלא חפרתי מדי, מעריכה את כל מי שקרא ואת כל מי שהגיב:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות