מרגיש שאף אחד לא מבין אותי. איך להתמודד עם הדיכאון?

שלום לכולם... ובכן, לא רציתי להגיע למצב הזה שאני פונה לאנשים זרים ומתחיל לספר להם על התסכול שלי כי מי כבר יוכל להבין אותי?... (אם אתם רוצים לצחוק עליי ולרשום דברים פוגעניים אז תזדיינו מפה!... אני מחפש אנשים שיוכלו להבין אותי ולעזור לי)

שמי שגיא (אתם יודעים כבר את הגיל), באר שבעי... במשך שנתיים אני סובל מדיכאון ומתסכול על משהו שכולם אומרים לי שזה עוד מוקדם בשבילי... כולם אומרים לי שאני עוד צעיר לכאלה דברים ושהכל בסדר, אפילו החברים... שאני שונא אותם אמרו לי את זה לא פעם, כי פניתי אליהם לעזרה...

ובכן... אני בתול, אפס, שבור, אני מרגיש שאני לא נועדתי לכאלה דברים... ושהעולם הזה צוחק עליי

ראיתי איך החברים שלי היו בסצנות ובקטעים של פלירטוט, מגע, נשיקות... אני לא יויודע מה היה קורה לי אם הייתי נחשף לסצנת סקס... כן, אני נשמע מפגר! אבל זה מה שאני מרגיש

אני לא יכול להגיד שאני לא ניסיתי לעזור לעצמי בעניין הזה... אני ניסיתי, הכרתי חיילת מאוד חמודה בבסיס, בהתחלה הכל היה מצויין... לאט לאט הכרנו אחד את השני והתחלתי להצחיק אותה, הייתי תמיד מזמין אותה לחלבייה וקונה לה משהו או שהייתי קורא לה לבוא לחדר אוכל... ניסיתי לעשות מה שיכולתי... הייתי מקשיב לה בכל פעם כשהיא הייתה מדברת... היא הייתה קוראת לי חמוד ומתוק...

כעבור זמן התחלתי לפתח אלייה רגשות ובאיזשהו יום הצעתי לה לשבת בחוץ ולדבר איתה... הסברתי לה ואמרתי לה שאני מרגיש שאני רוצה לקחת את זה צעד קדימה ושאני אוהב אותה, שאלתי אותה איך היא מרגישה לגבי זה... היה רגע של שקט... היא הסתכלה עליי ואמרה לי שהיא מבינה אותי, הכל טוב ויפה... אבל היא לא מעוניינת בי...

באותו היום ניתקתי איתה את הקשר... כי לא רציתי להרגיש שבור אם אני אראה אותה עוד הפעם... גיליתי מאוחר יותר שהיה לה חבר... אז אפשר להגיד שלא משנה מה הייתי עושה בשבילה... לא היה קורה שום דבר מעבר... הייתי נשאר רק ידיד מזויין... ואני הייתי הידיד המזויין בשבילה.

התסכול הזה עדיין לא עוזב אותי באינטרנט... החברים שאני מכיר מעלים לפעמים תמונות של קרבה ונשיקות... וסטוריז... אפשר להגיד שאני עוד רגע רציתי לחסום אותם! בפעם האחרונה שניסיתי להסביר להם את הבעיה שלי הם אמרו לי שמה לעשות החיים לא הוגנים... אין לנו דרך לעזור לך בזה ופשוט תזדיין...

ניסיתי לפנות לקב"ן, ולפסיכיאטר... הסברתי פעם אחר פעם אחר פעם את הבעיה שלי... עדיין כולם היו בשלהם... כולם אמרו לי שאני עוד צעיר לזה, פשוט לקחתי את עצמי והלכתי משמה.

ביום ההולדת האחרון שהיה לי הייתי כל כך שבור ומתוסכל... רציתי לעשות... לא ממש רוצה לפרט מה חשבתי לעשות לעצמי באותו היום... אתם יודעים למה אני מתכוון בדיוק... סליחה על זה.

אני מתפרק בלילות מהתחושות האלו שחוויתי... אני לא יכול לעזוב אותם... אני לא יכול לשכוח את מה שראיתי... אני עדיין חושב על זה.

מי שרוצה באמת לעודד אותי ולנסות לעזור לי, אני אשמח ואודה לכם... אני גם אשמח למצוא פה חברים שיוכלו להקשיב לי. (זה לא נושא לצחוקים או משהו כזה... מי שחושב שזה מצחיק אז הוא מוזמן לקחת את עצמו ולהזדיין מפה. תודה!)

אין לי בעיה לשלוח את המספר טלפון שלי בהמשך... וזה רק למי שמוכן להקשיב לי ולמי שאכפת לו.